פרק ב' – מלחמת השחרור , להתעורר מהחלום

תת-פרקים:

•  דיסוננס קוגניטיבי – "השוחד יעוור עיני חכמים"

•  רוב האנשים עדיין לא מוכנים "להתנתק".

•  בניית הרצון – השאלה , כדי ליצור פתח להגעת המדריך

•  אין אדם משחרר עצמו מבית האסורים – הצורך במורה

•  החוכמה שבלהיות תמיד תלמיד –(תלמיד חכם)

•  סכום – האומץ לקפוץ

פרק א' - דיסוננס קוגניטיבי – "השוחד יעוור עיני חכמים"

אז מה מרכיב את המטריקס, ואיך נוצרת הבועה שמסתירה לכל כך הרבה אנשים את המציאות האמיתית? מה תופס את מוחנו ? איך זה עובד?

המאפיין העיקרי של כל מה שאנו תופסים בעולמנו הוא סופיות , או כפי שמבטאים זאת הנביאה וס"מית לאורך הסרט:" כל דבר שיש לו התחלה – יש לו סוף ". אמנם גם המחשבות והרגשות וכל דבר אליו אנו מודעים יש לו גבולות , אולם המאפיין העיקרי של אותה מציאות סופית הוא כמובן החומר, ולכן הוא המסך הראשי שמסתיר את האור של האמת. חכמים המשילו זאת למטבע שככל שמחזיקים אותו יותר קרוב לעין, כך הוא יותר מסתיר את אורה של החמה. המשל ברור. ככל שהאדם יותר תלוי בגשמיות של העולם, כך ראייתו הרוחנית מצטמצמת ונעלמת. מה הסיבה?

העולם הוא אוסף אין סופי של תדרים . לכל תדר אורך גל – גבולות המגדירות אותו. החושים תופסים כל אחד מקטע מסוים מהרשת הכללית של אוסף התדרים האין סופי. למשל הראיה "חשה" באורכי גל בעלי תדירות מערך A עד B . דבורה ממוצעת יכולה לראות אפילו עד C ולכן רואה יותר מהאדם. שמיעה "חשה" בתדרים מ F עד G . כלב יכול לשמוע אפילו עד I . וכך כל אחד מחמשת החושים חש במקטע קטן ומוגבל מהרשת הענקית שעוטפת אותנו. תמונת המציאות שלנו בעצם מתבססת על מספר מקורות קטן ומוגבל היוצר עוות ענק בתפיסה, כאשר כל מה שנמצא מעבר לתפיסה החושית שלנו אנו בעוונותינו מחשיבים לא מציאותי. החושים נותנים חלק מהתמונה של האמת, אבל כשאנחנו עושים מהחלק הזה שלם אנו מקבלים שקר מכוער.

האדם נולד לתוך עולם סופי זה של תדרים ומתרגל להכיר דרך חושיו את המציאות הפיזית הסופית שמסביבו. הוא בעצם מתרגל לקבל את כל הרגשת החיות שלו ממערכת חושים מוגבלת זו. לאט לאט הוא נהיה תלוי בחיות ובהנאה שהוא רגיל להפיק מכלי חישה אלו וכך הוא נהיה משועבד להם. השעבוד מתבטא בכך שבכל פעם שהבנה מסוימת או לימוד מסוים נתפס כמאיים בצורה כל שהיא על אפשרויות ההנאה שלו ברמותיה השונות , הוא פשוט מנתק את הזרם של המחשב – של החשיבה. בלשון התורה זה נקרא שוחד. שוחד גופני או רגשי שפשוט מעוור את עיני השכל מלראות נכוחה את ההוויה. בלשון הפסיכולוגיה המודרנית זה נקרא דיסוננס קוגניטיבי , כפי שמסביר זאת הארכיטקט, שהרגש "עוצב" כדי להתגבר על ההיגיון והשכל הישר . הרבה שיטות רוחניות מהמזרח בנויות על הדממה של חמשת החושים (מדיטציה) על מנת לנטרל שוחד בלתי פוסק זה, כדי לזכות אולי לשמוע או להרגיש הרגשה חוץ-עולמית (רוחנית) מבלי שכוחות הגוף יפריעו. גם בני ישראל קיבלו הכרת טובה מאלוקים על כך שהיו מוכנים לעזוב את סיר הבשר במצרים וללכת אל המדבר – למקום ששם אין להם כביכול שום חיות, כדי שאח"כ, בזכות האמון, יזכו בחיות ברמה גבוהה יותר.("זכרתי לך חסד נעורייך...לכתך אחרי למדבר, לארץ לא זרועה").

זה הכישוף של מצרים שלא מאפשר יציאה.

זו הסיבה שרוב האנשים לא מוכנים עדיין להתנתק.

רוב האנשים לא מוכנים עדיין להתנתק

מורפיאוס : " רוב העולם כל כך מורגלים ותלויים באופן כה חסר תקווה במערכת, שהם יעשו כל שביכולתם כדי להגן עליה". רוב העולם פשוט רואים את העולם רק דרך חמשת חושיהם, ואם נציג בפניהם תמונה אחרת, נאיים על בסיס ויסוד אושיות חייהם. נסכן את "זכותם" להנאה חושית חסרת מעצורים, ואת כבודם , אחרי שכבר בנו את אישיותם סביב מציאות זו, ונהפך לרדופים על ידם.

אז יש לנו שני מסכים. אחד הוא עצם מהותו של העולם החומרי שמסתיר את המציאות שמאחוריו, והשני הם חברינו, אשר משועבדים כבר לחושיהם, ונלחמים בנו כדי שנישאר אתם בכלא.

כנגד הסתרה זו יש לנו מנוע אדיר פנימי, אשר יודע לזהות זיופים ולהכיר באמת. מנוע זה יכול להיות מכובה ורדום, אבל ניתן להתניעו בדחיפה. ניאו הוא התגלמותו של כוח זה, או כפי שהגדירו הארכיטקט :"אתה האוסף של סך כול ה"אנומליות" (חוסר ההתאמות) של כלל האנושות עם ה"מערכת" ". זאת אומרת, אתה מגלם את חוסר ההשלמה של האדם עם התלם המשעמם והרדוד של החיים החומריים, אשר גורמת לו למרוד, להתעורר לסטות מהתלם . ניאו מבטא את ההרגשה שמשהוא חסר. שהחלום שמנסים למכור לי על דירה ואוטו יפה ומקצוע מכובד זה לא מספיק. אני מרגיש שיש יותר . אני מרגיש שיש מעבר. ההיסטוריה מראה כי בד"כ הצעירים בגיל בו הם מתחילים לעמוד על דעתם העצמית ניחנים בכוחות ורצון "לשנות את העולם ". ככל שעוברות השנים והם מתבססים בתוך ה"מערכת", הם נרגעים, מתפייסים, ומשלימים אתה, ויותר קשה להם להתעורר . יש מקרים שבהם נסדק איזשהו סדק במציאות. לעתים בשל תאונה או טראומה אשר מוציאה את המערכת מאיזון ומנתקת קצת את החיבור גוף/נפש, דבר המגלה פתאום לאדם מציאות אחרת. לעתים אדם לוקח סם המשנה במקצת את הרזולוציה של הפילטר דרכו הוא תופס את העולם . שינוי זה פתאום מעוות את תמונת המציאות ומראה לאדם כי המציאות אינה מוחלטת. לשאר, כל עוד האדם בתוך האשליה שסוגרת עליו בדיוק מתימטי מושלם. מכל צדדיו, אין לו כמעט סיכוי לראות שום סדק בהוויה. כל שנשאר לו הוא לא להשלים, לא להתייאש ולא לקנות את הסיפור שמנסים למכור לו. חוסר השלמה זה הוא הפתח שהאדם פותח שבזכותו יתגלה לו המדריך , ושדרכו תלך ותתגלה בסופו של דבר התמונה כולה.

בניית הרצון – השאלה , כדי ליצור פתח להגעת המדריך

איש של חזון בשם ה"חזון איש" כתב ספר בשם "אמונה ובטחון". בספר זה הוא נותן הגדרה מאד מעניינת של "אמונה". הוא כותב שאמונה היא נטייה דקה בנפש האדם, שכאשר הוא חופשי מרעב של תאוות , ושעתו שעת השקט... מתוך השקט עולה לו שאלה.... מה חידת היקום?!? האימון מלשון "להתאמן" בשאלה זו – נקרא " אמונה ".

כשהאדם עוצר לרגע את המרדף אחרי הגירויים העקרים והעטיפות הנוצצות שמנסה למכור לו ה"מערכת". כשהוא מצליח להתגבר על הרשת של הפרסום ועיצוב דעת הקהל שמטרתה לשכנע אותו לרצות את ה"מותגים" שמייצרים התאגידים, שבשבילם הוא עובד קשה, כדי שיהיה לו כסף כדי לקנות את מה שהם מייצרים, עד שכמעט אין לן זמן לנשום, שלא לדבר על לשאול שאלות. אז הוא עומד ערום מול השאלה, שכל כך מביכה אותו בעוצמת פשטותה עד שמרוב בושתו על מערומיו, הוא צולל חזרה לעבודה, לגירויים, ולתהפוכות החיים – להט החרב המתהפכת השומרת על פתח הגן.

אמונה היא לא התשובה, אלא בעיקר זאת השאלה .

אדם המתאמן בשאלה זו נקרא אדם מאמין.. טריניטי הסבירה זאת לניאו בצורה ישירה וקולעת:" השאלה היא זו שדוחפת אותנו , היא זו שהביאה אותנו עד הלום. התשובה היא שם, והיא מחפשת אותנו, והיא תמצא אותנו , אם רק ניתן לה, אם רק נשאל ... .

החברה שלנו וסוכניה מנסים לייאש אותנו מהאפשרות למצוא תשובה לשאלה ועקב כך מונעים אותנו מלנסות ולשאול. בהלכה יש מושג הנקרא "ייאוש בעלים". כאשר אדם מתייאש מלמצוא חפץ מסוים שאבד לו, הוא מאבד את זכות הקניין עליו ולמוצאו יש רשות לקחתו לעצמו. הסוכנים מנסים לייאש אותנו מלמצוא את התכלית, כדי שהם יוכלו כביכול לקחתה לעצמם , דבר שהוא כמובן בלתי אפשרי. משה מעביר לנו מסר מהמתכנת הראשי שלא רק שיש לנו סיכוי – יש לנו חיוב לדעת , ואם יש לנו חיוב – אז יש לנו גם יכולת. " וידעת היום והשבות אל לבבך". בהמשך נעמוד על הפרדוכס של הידיעה, וההבדל בין ידיעת האדם לבין הידיעה שמעבר, אולם מה שברור הוא שניתן מתוך עומק החשיכה בכל זאת לגלות נקודת אור של ידיעה אמיתית. הר' דסלר (המרדף אחרי האמת): "לעולם לא נאבדת נקודת האמת. גם אחרי שתאוות ליבו של אדם היטו אותו מהדרך הנכונה, הוא יודע בלב ליבו, כי הדרך הנכונה אמיתית יותר. הוא מקבל את השקר כתחליף לאמת - לא כאמת עצמה. לכל אדם היכולת לברר בלבו היכן האמת לאמיתה נמצאת" .

הדרך אל הידיעה מתחילה בצעד אחד קטן – בשאלה.

אמנם כפי שלמדנו, בעזרת הכלים הארציים הרגילים (המדע) אין זה אפשרי. אולם אחת ההכרות החשובות של האדם הוא שיש לו, עמוק מעבר לשטח, כלים אחרים באמתחתו. יש לו נציגות פנימית, שגרירות אישית של העולם שמעבר, של ההוויה הרוחנית. הדרך היא ללכת בעקבות הנשמה. לפני שירדה הנשמה לעולם, היא ראתה את כל מסלול חייה שכבר תוכנן לה ובחרה בו. היא יודעת. לכן כאשר אנו טועמים דרכים שונות אנו מזהים אם הם תואמות את מה שאנו עמוק בפנים כבר יודעים.

אין אדם משחרר עצמו מבית האסורים – הצורך במורה

אמונה בשלביה הראשונים היא ממקום של חושך גמור. חכמים מספרים כי האדם לבד אינו יכול למצוא את דרכו בחושך: "אין אדם משחרר עצמו מבית האסורים", הוא חייב עזרה מבחוץ. הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" מדמה את העולם שלנו למבוך גדול. כל ההולך במבוך אינו יכול למצוא את דרכו החוצה כי כל השבילים נראים דומים. רק מי שכבר מצא את דרכו החוצה, שעומד מעל השבילים, הוא יכול להדריך את ההולכים לאן לפנות ואיזה שביל מוביל באמת החוצה. המדריכים הם אלה שכבר הצליחו להתעלות מעל הטבעים החומריים שלהם, מעלה אשר הסירה מהם את ההסתרה ונתנה להם את כוח הראייה .

תפקיד נוסף של המדריכים הוא לתמוך בנו עם התחלת התקפות הסוכנים. כל עוד האדם הוא חייל של ה"מערכת", אין הסוכנים מטרידים אותו. ברגע שמחויבותו ונאמנותו ל"מערכת" מתרופפת והסוכנים מרגישים שהוא מתחיל להתעורר – הם מהדקים את טבעת השליטה סביבו . ברגע שמשה בא לפרעה וביקש לשחרר את עמו, צווה פרעה להוסיף עבודה כי כנראה יש להם יותר מדי זמן פנוי. תפקיד המדריך הוא ליידע את התלמיד למה דווקא כאשר הוא מתחיל להתעורר, נהיית מציאות חייו לעתים יותר קשה ומאתגרת. כאן מתחיל שוני תפיסתי עם דרך המודעות המזרחית הטוענת כי אם אתה מרגיש קושי, סימן שאתה לא בדרך הנכונה. הדרך הנכונה לשיטתם, צריכה להיות ללא מאמץ – חלקה. זהו כמובן אינו נכון. כל שינוי מצב, גם בפיזיקה, דורש השקעת אנרגיה. אחד הטבעים של האדם הוא עצלנות, חוסר רצון להשקיע גם כשהוא יודע שתצמח לו מכך תועלת גדולה יותר בסוף, כמו שכולנו מכירים מעולם הכושר הגופני. המסע אל האמת העובר דרך שינוי הרגלי התפיסה הוא קשה ומלא באתגרים. הסרט וה חכמים מלמדים אותנו כי המציאות האמיתית של האדם בעולמו היא מלחמה ! מלחמה בטבעים הארציים המוטבעים בנו, מלחמה בסוכנים ."כי תצא למלחמה על אויבך".

אולם גם כאן ישנה סכנה רצינית ללוחם הרוחני. ראינו בפרק הראשון כי התודעה שכלאה את המין האנושי היא התודעה שצמחה כשהעביר האדם את נקודת הייחוס ל"אני". כשה"אני" נהיה המרכז. בפרק על ס"מ-ית נראה כי הגאווה (האגו) הוא המסך הגדול ביותר המסתיר את האין סוף. הסכנה היא כי הלוחם יאמין בעצמו ויסמוך על כוחותיו בלבד – "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החייל הזה", גם במלחמה הגשמית וגם במלחמה הרוחנית שבעצם הם שני צדדים של אותה מטבע. החכמים מלמדים כי השטן / מלאך המוות / ס"מ-ית – הוא כל כך חזק עד שאין לאדם לבדו סיכוי לנצחו. האפשרות היחידה של האדם להתגבר עליו היא ע"י ההכרה שלבד הוא לא יכול. הוא חייב לשאוב כוחות ע"י חיבור למה שמעבר לו.

החוכמה שבלהיות תמיד תלמיד –(תלמיד חכם)

אחת הבעיות העיקריות של האדם היא שהוא נדבק לדעותיו הראשוניות. הוא כבר יודע. הוא שולט. קשה לו להכיר בכך שבעצם אין לו מושג, ולכן הוא חי בשכנוע עצמי שהוא מבין. משל יפה המתאר מצב זה הוא המשל על האיש שהסתובב אצל מורים רבים במזרח והרגיש שהוא כבר "מואר", אבל בכל זאת החליט ללכת אל מורה נוסף. בהגיעו, הושיב אותו אותו מורה, והגיש לו כוס תה. הוא החל למזוג לו את התה לכוס ועל אף שהתמלאה לגמרי, המשיך ולשפוך עד שעלתה על גדותיה ונשפכה לכל עבר. התלמיד הצטער על כי עשה דרך ארוכה להגיע למורה זה בראותו שהוא סתם עוד זקן סנילי. להפתעתו, בסיימו לשפוך את התה, אמר לו הזקן כי השיעור הסתיים. התלמיד הנבוך לא הרגיש כי השיעור בכלל החל ולשאלתו ענה לו המורה כי רצה ללמדו כי כוס מלאה אי אפשר למלא! אדם שחושב שהוא כבר יודע, אין בו מקום להבנות חדשות. רק מי שיודע להתרוקן, לקבל, יכול להתמלא וללמוד. כל תהליכי החיים בנויים על תנועה זו של מילוי והתרוקנות. כדרגת יכולתם של הריאות להתרוקן כך מידת יכולתם להתמלא באוויר חדש. הלב מתמלא ומתרוקן ללא הפסקה. גם ברוחניות – האדם צריך ללמוד אמת זו ולהסכים להיות קטן. להסכים להשתחרר ולקבל . להסכים להיות תמיד תלמיד. ביהדות נקרא מעמד זה תלמיד חכם. מיהו התלמיד החכם ? זהו החכם שיודע להישאר תמיד תלמיד.

סיכום

רבים המסתובבים בעולם ומחפשים נואשות שרידים של אותנטיות. ניצוצות של משהו עם ניחוח אמיתי. רסיסים של מקוריות בעולם של פלסטיק, זיופים, חיקויים, ועטיפות. רבים מוכנים לעבור סיכונים לא קטנים בדרך זו, להגיע לקצה, ללכת על חבל דק, להתעמת עם הסוף כדי אולי לדלות משם ניצוץ של משמעות.

האמת היא כי האתגר הגדול ביותר הוא ההתמודדות עם הקצה של ההגדרה העצמית שלנו. בשביל זה לא צריך לנסוע לקצה העולם, זהו באמת סוף העולם שבו אנו מוגדרים, וזה פה. טריניטי מספרת לניאו כי "המטריקס לא יכול לספר לך מי אתה באמת ". מורפיאוס מגלה לנו כי הזהות העצמית שלנו מתוך העולם היא פשוט ההשלכה המנטאלית של הגוף הדיגיטלי (חומרי) שלך . ה"אני" האמיתי משתרע הרבה מעבר להגדרה זו. לרוב, הפחד מהלא מוכר, מהלא ידוע עוצר אותנו מגדילה. הזרע מפחד להשתנות כי הוא אוהב את זרעיותו. רק כשהוא מוכן לוותר על עצמיותו הזרעית הוא יכול להשתנות ולהפוך לעץ ענקי .האתגר המוחלט הוא האומץ לוותר על מי שחשבתי שאני, כדי למצוא את ה"אני" האמיתי. לוותר על עצמי, ולקפוץ לאמת .