פרק ג' מהות עולם ההעלם – המטריקס - טיול עם מר יוסף - מורפיוס

• פקיחת עיניים- יציאת מצרים
• חוקים חוקיות ומה שביניהם - קריעת ים הסוף
• מבנה העולמות
• הדבור (הטלפון) ככלי חיבור בין העולמות
• על זמן ועל מקום

חלק א' פקיחת עיניים- יציאת מצרים

ברוכים הבאים לעולם האמיתי!

ראינו בפרק הקודם, כי תפיסתנו את העולם מתבצעת דרך חמשה מקטעים חלקיים – חמשת החושים. כל מקטע נותן לנו חלק מהתמונה הכללית של האמת. ההבדל בין אדם רוחני לבין אדם רדום הוא כי האדם הרוחני לוקח את התמונה החלקית ומנסה למקם אותה בתוך התמונה הכללית שהוא אינו רואה בחושיו . האדם הרדום הוא זה שלוקח את התמונה החלקית ומחליט ש"זה מה שיש", היות ואת שאר העולם הוא אינו רואה. לאדם רדום זה נהפכת ההוויה של העולם הנתפסת דרך חושיו, למסך המסתיר מעיניו את העולם האמיתי- את התמונה הכללית. ראייתו הגשמית ושמיעתו הגשמית נהפכות לו לבית כלא שבו הוא נעשה עבד לגשמיות והסופיות של העולם. "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" נותן תיאור על מהות זו של העולם, הסבר שכנראה עמד מול עיניהם של היוצרים כאשר כתבו קטע זה של הסרט. הוא כותב כי העולם הזה מאופיין ע"י החושך. חושך הנגרם כתוצאה מהחומריות והתאוות הגשמיות אשר מעוורות את עין השכל מלראות את האמת . חושך זה יכול להסתיר מעיני האדם את המכשולים הניצבים ממש מול עיניו, ועוד לטעת בו הרצון להתקרב וליפול באותם בורות.

ישנו סיפור משל אותו סיפר הנכד של הבעל שם טוב – ה" דגל מחנה אפרים". בסיפור זה שדומה להפליא לטרילוגיה שלנו, מסופר על מלך שבנה מסלול בחינה לאלה הרוצים להתקרב אליו. מסלול זה נבנה ע"י אחיזת עיניים שכללה מספר חומות גבוהות אשר כל חומה נדמתה למציאות מפחידה מסוגים שונים. רוב האנשים מרוב פחד, התייאשו כבר בחומות הראשונות. אבל הבן של המלך, לא וויתר, ונלחם בכל כוחו בכל חומה והמציאות המפחידה שהיא דימתה. לאט לאט הוא הבחין כי בעצם הכול אחיזת עיניים, ולכן הוא צעק לאביו המלך מתוך המסלול בעמדו לפני ניסיונות כמעט בלתי אפשריים – "אבא ,אני יודע שאתה שם , מעבר לחומה, תן לי לעבור". אביו ששמע אותו, ברגע הפיל את כל האשליה של החומות, אולם עדיין לא קיבל את פניו. הוא אמר לעוזריו – תנו לו כל מה שהוא מבקש. אולם בנו ידע כי גם זה ניסיון. הוא ביקש רק דבר אחד – לראות את פני אביו. לראות את המלך ולשבת לצידו.

בסיפור נוסף מסיפורי המעשיות של ה רב נחמן מברסלב מסופר כי המשנה למלך דווח למלך כי החכמים הודיעו לו כי בשנה זו כל התבואה תהיה מקולקלת, וכל מי שיאכל ממנה ישתגע. מיד צווה עליו המלך שישאיר מספיק תבואה טובה שיהיה להם לאכול בשנה זו. אולם המשנה הסביר למלך שאם רק שניהם יאכלו תבואה זו ורק שניהם יהיו נורמאליים, אז בסופו של דבר הם יהיו היוצאי דופן, הם יהיו הלא נורמאליים. חשב המלך, ואז הגה את תוכניתו. הם אמנם יאכלו ביחד עם כולם את התבואה הנגועה וישתגעו ביחד עם כולם. אבל הם יעשו סימן על המצח, וכאשר יראו זה את זה, יזכרו כי הם משוגעים....

משני סיפורים אלו אנו לומדים על ניסיונם של מורי דרך אלו להעביר לנו רסיסים מההבנה כי תפיסתנו את העולם היא מעוותת. שהמציאות שבה אנו חיים היא אשליה המהווה מכשול מתוכנן בדרך אל הכרת התודעה שמעבר.

בסרט, פקיחת העיניים מסתיימת ביציאה מתוך המטריקס פיזית. אצלנו פקיחת העיניים מתבצעת מתוך ובתוך העולם. כמו בסיפור על המלך, גם למי שהתעורר, אין הכרה אמיתית רציפה. אנו כל הזמן נעים על הציר בין זכירה, מודעות והכרה בעולם האמת, לבין השיגעון של עולם האשליה המצמצם את ראייתנו והכרתנו לביצה הקטנה והדביקה שבה אנו מבלים. כל שנשאר לנו הוא לשים לנו כל הזמן מזכירים מול העיניים. "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים".

החכמים קוראים לעולם שלנו עולם השקר – "עלמא דשקרא". מי שנפטר ועוזב את העולם, נאמר עליו שהוא עלה לעולם האמת. מפליא להתבונן כמה שגורה הבנה זו בפינו וכמה היא רחוקה מהרגשתנו. ישנו משפט האומר: "כמה מוחשי לכל העולם העובר הזה, וכמה נסתר מעיניהם שהעולם הזה עובר". בחוכמת הנסתר מלמדים כי לכל שורש בשפה יש משמעות. המשמעות של השורש ע.ל.ם. הוא הסתרה. עלם הוא בחור שעוד עלום בתוכו מה יצא ממנו. אם כן המהות והתפקיד של המציאות של העולם היא להסתיר. את מה היא מסתירה? את האמת. את השלם. את האין סוף. את מה שמעבר לסופיות, שאין לו גבולות שאין לו חסרון. למה להסתיר אותו ? למה לצמצם ולהגביל אותו? כדי שאנו, מתוך עולם של גבולות, נוכל להשיג ולתפוס אותו. זהו אחד מהפרדוכסים היפים של השלם. חיבור בין ניגודים. כדי שנוכל להתבונן בו, הוא מסתיר את עצמו, על מנת שלא נסתנוור. כשם שכשרוצים להסתכל בשמש, חייבים לשים פילטר שיצמצם / יסתיר קצת את ההארה.

למציאות המדומה רמות שונות. בהתאם, לאדם יש רמות תודעה שונות המתאימות לרמות השונות של המציאות. דרכו של האדם ועבודתו הרוחנית יכולות להשתרע על כמה מישורים של הוויה. בסרט אנו רואים זאת בצורה יפה איך שהמציאות והחלום משמשים בערבוביה. ניאו עובר מחלום למציאות בהמשכיות אחת כאילו הם מחוברים ברצף אחיד. מורפיוס מנסה לאתגר את ניאו בשאלה : איך אתה יודע שהמציאות שבה אתה רגיל לחיות אינה גם כן חלום ?" , ומאשש אותה ::" חיית בעולם של חלומות ניאו , זהו העולם האמיתי". בספרי הקבלה והחסידות מובא כי באמת ישנם מדרגות של הוויה התלויות בעוצמתו של השכל, כאשר כל מדרגה היא חלום ביחס למדרגה שמעליה. חכמים מספרים לנו שכשתתגלה בעולם עוצמה חדשה של הבנה (בקרוב), כולנו פתאום נעלה מדרגה ונגלה שכל חיינו עד הלום היו כבחלום." בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

חלק ב' חוקים חוקיות ומה שביניהם - קריעת ים הסוף

אחרי הגילוי של מורפיוס לניאו, שהמציאות היא בעצם מעין חלום, עולם דמיוני, סימולציה וירטואלית ענקית המתוכנתת ע"י תודעה עליונה שיושבת "מעבר", הוא עבר לשלב הבא. שלב זה נועד להפנים את ההבנה שכל החוקיות וכל החוקים שאנו מכירים הקשורים לעולם, הם פשוט חלק מהתוכנה . ל"אחד" ולכל אחד ואחד, יש בשורשו נציגות של ה"מקור". בעזרת נציגות זו, הוא יכול ע"י חיבור אליה, להתעלות מעל לכל מה שהטבע מכריח, מעל לכל מה שהחוק מחייב. התנאי הוא אמונה. אמונה החודרת עד העצמות באפסיות עולם האשליה וכל מה שמסתעף ממנו, והכרה כי ה"מקור" הוא הדבר היחיד שבעצם קיים. הוא השורש של כל ההוויה, וכל שאר המציאויות הם ענפים שלו הקיימים מכוחו. אנו רואים אוסף של פרטים וחושבים שכל אחד הוא מציאות בפני עצמו. האמת היא שכל העלים שאנו רואים, יוצאים מענפים שאותם אנו לא רואים, וכל הענפים מחוברים לגזע אחד. "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו". פירוש – לדעת כי כל הכוחות (אל=כוח אלוקים=כוחות) הקיימים בעולם מקורם בכוח אחד ויחיד שמלבדו אין כלום. המתכנת שמעבר לדלתות האחוריות של המציאות. הדרך להגיע להכרה זו היא להתגבר ולהתעלות מעל לטבעים האישיים שאתם נולדנו. ככל שהאדם מכניע את הטבע שלו, כך הוא מגלה את המציאות הניסית שמעל לחוקי הטבע. סמל לכך הוא ארונו של יוסף אשר בזכות התגברותו על פיתויה של אשת פוטיפר, נקרע ים סוף. כשעמדו בני ישראל נבוכים לפני הים, גער בהם ה' ואמר למשה – מה אתה עומד? דבר אל בני ישראל ויסעו ! בני ישראל ראו לפניהם ים, אולם הם הבינו כי אם ה' אומר להם לנסוע , אז מה זה משנה מה יש פה? נחשון בן עמינדב קפץ והחל ללכת לתוך המים במסירות נפש, מתוך אמונה כי זה לא מים ,זה לא ים, הכול אשליה. כשהגיעו מים עד נפש, נקרע הים ובני ישראל עברו ביבשה בתוך הים. ספור נוסף המדגים נושא זה מתוך אוסף ספורים ללא גבול הוא הספור על ר' חנניא בן דוסא אשר בקש מבתו לשים שמן בנרות שבת. רגע לפני כניסת השבת פתאום היא קלטה כי במקום לשים שמן היא שמה חומץ. ר' חנינא הרגיע אותה ואמר לה :" מה את דואגת בתי, מי שאמר לשמן שידלוק, יאמר לחומץ שידלוק". וכך היה, הנרות דלקו מכניסת השבת עד צאת השבת באופן על טבעי.

אנו רואים כי מי שנמצא במדרגה זו, שהתעלה מעל לטבעיו הגשמיים, מביט על העולם ורואה כי הדבר היחיד הקיים הוא הרצון השורשי שממנו מסתעפת כל ההוויה. החיבור לרצון זה שובר את כל החוקים ואין דבר העומד בדרכו. "אין דבר העומד בפני הרצון"

חלק ג' מבנה העולמות

אחרי שניאו עבר את מסלול ההכשרה והוכיח את עצמו, מתחילה הנביאה לגלות לו על מבנה ההוויה של המטריקס – צורתו של העולם. אנו מגלים דרכה כי האשליה, המטריקס, העולם, אינו תוכנה אחת, אלא אוסף של תוכנות הבנויות בצורה היררכית, כאשר כל תוכנה מתוכנתת על ידי זו שמעליה. לכל דבר גשמי בעולם יש תוכנה רוחנית המתפעלת אותו. תוכנה זו נכתבה ע"י תוכנה יותר גבוהה, וכך הלאה עד לשורש של כל התוכנות – המקור. חכמים מתארים תוכנות אלו במושג "מלאך". מלאך הוא אותו כוח רוחני בלתי נראה המכוון את הפעולה או העצם הגשמי שעליו הוא מופקד. "לכל עשב ועשב יש מלאך העומד עליו, מכה בו ואומר לו גדל!". כל מלאך מקבל / לווה מהמלאך שמעליו עד שכולם לווים משורש כל ההוויה.

מבנה היררכי זה מתואר בקבלה כהשתלשלות העולמות. ישנם ארבעה שלבים עיקריים בהאצלה של העולמות משורש ההוויה והם נקראים בארבעה שמות: אצילות , בריאה, יצירה ועשייה. בנפשו של האדם יש מבנה התואם ארבעת עולמות אלו, אולם רובנו נמצאים רוב הזמן במודעות שלנו בעולם הנמוך – עולם העשייה.

מקור המלה "מזל" בשורש "נזל" המתאר את הנזילה של ה"שפע" (של התיכנות) מהמקור דרך העולמות השונים עד לעולם התופעות ולאדם היחיד. מי שיודע להתחקות אחרי מסלול "נזילה" זה, יכול לספר לאדם מה יקרה לו בעוד זמן מה היות והוא רואה את המזל שלו נוזל אליו. מכאן כוח הראיה של הנביאה . אחד מהשלבים בדרך הוא הכוכבים עליהם אנו אומרים כל שבת בתפילה: "טובים מאורות שברא אלוקינו....כוח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל". בלשון התלמוד מוזכרים אומות העולם בד"כ בשם עכו"ם – עובדי כוכבים ומזלות. למה ? היות והם נמצאים תחת ההשפעה של נזילה זו של מזלם דרך העולמות ודרך הכוכבים.

לישראל ניתנה אפשרות גישה אחרת. חיבור מהיר שעוקף את כל הספקים.

"אין מזל לישראל". אחד המובנים של השם ישראל בחילוף אותיות הוא לי- ראש. היכולת והחובה להגיע לראש הפירמידה- לשורש ומשם לקבל ישירות את השפע מבלי להיזקק לטובות מהמתווכים שבדרך – לא בדרך נזילה – אין מזל. לאברהם אבינו נאמר : צא וספור את הכוכבים.( ספר = גבול). שים גבול להשפעת הכוכבים עליך. "כה יהיה זרעך" – לכל זרעך תהיה יכולת זו , טלפון אדום - להתקשר ישר עם המקור ולא דרך מתווכים באמצע. עבודה זרה היא הפניה לכוחות אחרים הנמצאים איפשהו בפירמידה במקום לפנות ישירות ליצרן הראשי ולעקוף את כל הסוכנים שגוזרים קופונים בדרך.

בשיחתה של הנביאה עם ניאו היא מגלה לו את מה שכותב הרמח"ל בתחילת ספר "דרך ה'" כי יש סוגים שונים של בריות (ברואים). חלקם בעלי גוף גשמי (בתוך המטריקס) וחלקם חסרי גוף גשמי. אלה שאינם בעלי גוף כמו מלאכים, שדים, אינם אמורים להיות נראים. האר"י ז"ל, החשוב מבין מפרשי ה"זוהר" כותב כי אם האדם היה רואה את הבריות הרוחניות המקיפות אותו בכל רגע נתון הוא היה ישר משתגע.

חלק ד' תל- פה (טלפון) - סוד התפילה

מוטיב הפלא-פון בסרט הוא כל כך בולט עד כי חברות פלאפון רבות בנו קמפיינים פרסומיים על גל זה של המטריקס. הטלפון בסרט מהוה לא רק ככלי לתקשורת בין העולמות. האחים בחרו בטלפון להיות אמצעי המעבר של לוחמי ציון בין שתי המציאויות ולא בכדי.

מהו המאפיין העיקרי של הטלפון ? כוח הדיבור !

בפרק ה' (שפת התוכנה) נגלה כי המטריקס (המציאות) כמו כל תוכנה, כתובה ע"י שפה מסוימת. שפה זו היא שפת התוכנה אשר קובעת, יוצרת, ומעמידה את המציאות שאנו רואים. כוחו של האדם לשנות ולפעול בתוך המציאות תלוי במידת שליטתו בשפה זו. הפה הוא המקלדת שלנו. השימוש המושכל והנכון ביכולת הדיבור הוא זה אשר מאפשר לאדם להסיר או להגביר את עוצמת האשליה וההסתר שבו הוא חי – "חיים ומוות ביד הלשון". לא סתם מתוארים בני ישראל בלשון החכמים "תולעת יעקב". שם זה נובע מצורתה של התולעת אשר עיקר כוחה בפה, וע"י כך מכוונים אותנו החכמים להיזהר ולהישמר מתוצאותיו ואפשרויותיו של כוח הדיבור.

בשיטות רוחניות רבות ברחבי העולם גילו כוח זה ובדומה ללוחמי ציון משתמשים בשמות שונים (מנטרות) המסוגלות לשנות את מצבי התודעה של האדם, או בפורמט המטריקס, להעביר את האדם דרך העולמות.

ראינו לעיל כי לאיש הישראלי, לוחם ציון, יש יכולת לא רק להתקשר עם ישויות וכוחות רוחניים הנמצאים אי שם בהיררכיה המלאכית, אלא השער בשבילו, כמו לניאו, יכול להיפתח כדי להיכנס עד אל המקור. לשם זה ניתנה לו מעלית מיוחדת בצורת פתילה המקשרת אותו בנ"לנ (נקודה לנקודה) העוקף את כל הספקים. פתילה זו, המושכת את השמן הגשמי והופכת אותו לאור רוחני, מבוססת על אותיות ומילים האמורות בעת הגייתם להפעיל כוחות רגשיים ושכליים המאפשרים את המעבר בין העולמות – תפילה.

שימוש נכון בכוח זה יכול אם כן להביא לשני כווני פעולה.

1. הוא מאפשר לאדם לתקשר עם התודעה שמעבר, ואף לעבור אל מעבר למסך המציאות המדומה.

2. שנית , הוא מאפשר להזרים לתוך המציאות את הדברים הנחוצים לאדם כדי למלא את תפקידו.

חלק ה' על זמן ועל מקום

שנים מהמאפיינים הבולטים של עולם החומר הם מושג הזמן ומושג המקום. את המקום יותר קל לשייך אל החומר אולם גם הזמן תלוי בחומר ובהעלם החומר הוא גם כן מתפוגג. זמן הוא פשוט מדידה של תנועת חומר ביחס לחומר. בין כדה"א לשמש או בין מחוגים בשעון. מחוץ לעולם החומרי נעלמת המשמעות של הזמן. חכמים מספרים כי תפיסת הזמן תלויה בעוצמת המודעות - "השכל". ככל שהשכל גדל כך ביחס ישר הפוך הזמן קטן. הם נותנים דוגמא מעולם השינה. כשאדם נרדם, מצטמצמת המודעות שלו, ה"שכל" קטן ואז הוא חולם חלום. בחלום, כיון שהשכל קטן, הוא פחות מוגבל בחוקיות והגיון, ולכן אפשרי בחלום מה שבמציאות לא.

בחלום ניתן לעבור מסכת חיים שלמה, וכאשר מקיצים וחוזר השכל מגלים כי בשעון עברה רק רבע שעה!! כך, ככל שהשכל גדל, הזמן קטן, עד שבשכל הגדול ביותר פשוט אין זמן. באותה מדה אומרים החכמים שבקרוב, כשנקבל כולם דרגות שכל חדשות, נבין איך החיים שלנו עד עכשיו היו גם כן יחסית רק כרבע שעה במציאות החדשה, ונתבונן עליהם כמו על חלום. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

החכמים מספרים לנו כי המציאות בנויה משלושה רבדים עיקריים – עולם/ שנה / נפש. שלוש אוקטאבות של אותם צלילים – מקום / זמן / ונפשו של האדם. מתוך העמדה זו אנו מבינים כי המציאות של הזמן היא מציאות חיה אשר בה עליות וירידות , הרים וגבעות ממש כמו במקום. כל נושא החגים במעגלי השנה מבוססים על תפיסה זו כי הזמן משתנה מעת לעת באיכותו וצורתו ועל האדם להתאים את מצבו הנפשי לשינויים אלו כדי לצמוח.

מי שכבר התעלה מעל לחומריותו כבר יכול להתבונן באותו עולם שמעל לזמן . חכמים קוראים לאותו אור "האור הגנוז" – אור שהוחבא בבריאת העולם כדי שישתמשו בו רק הראויים. אור שניתן להתבונן בו מסוף העולם ועד סופו. לראות את הרצון הראשוני והתכלית הסופית של כל דבר וע"י כך להבין את כל התהליכים אשר למי שרואה רק את חלקם אין לו אף פעם אפשרות להבינם. על דרך משל ניתן לתפוס זאת דרך ההבדל בין אנשים היושבים בתוך אולם הקולנוע וצופים בסרט אשר לאט לאט מתפתח ונרקם, לבין המסריט אשר בידיו נמצא הסרט כולו על כל תמונותיו, והוא יודע מה יהיה ומה היה עוד לפני שהסרט התחיל. (נדון בסוגיית הבחירה בהמשך).

אחד האפקטים המיוחדים של הסרט גם מבחינה קולנועית וגם מבחינה תוכנו הוא מה שנקרא ע"י האחים וושובסקי Bullet Time . זוהי היכולת של ניאו או לחילופין המצלמה של האחים, לעצור את הזמן , או יותר נכון להיכנס לתוכו. כשם שאפקט המעבר אל מעבר למטריקס מושג ע"י חדירת המצלמה אל תוך החומר (המקום) ואז כמו בארון הפלאים אנו מגלים שעברנו לעולם אחר, העולם שמעבר לקליפה של המציאות, כך משכנעת אותנו טכניקת ה bullet time כי הזמן הוא באמת עוד חלק מהחוקיות השברירה של עולם האשליה הניתנת לכיפוף ... למי שמאמין.

היכולת לעצור את שטף החיים, לעצור את הזמן, להתבונן, הוא יסוד חשוב בשיטות רוחניות רבות. רוב האנשים בעולם עסוקים כל כך בריצה המטורפת עד שרובם מתוך הטירוף אינם בכלל יודעים לאן הם רצים. החברה כולה מתקדמת בקצב מסחרר אך מעט עוצרים לשאול לאן הולכים. הכלים הטכנולוגיים נעשים בעלי עוצמה אדירה, אך לצערנו הסכנה הגדולה היא כי הם ריקים מתוכן וחסרי כוון מבחינה מוסרית.

האדם הרוחני הוא זה שיודע לעצור ולהתבונן. לעצור ולשאול.

"עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע".

יפה מנסח זאת המרווינג'יאן: " אם לא נקח זמן – מאיפה בדיוק יהיה לנו ?"