פרק ט' - מציאות וחלום

מהו חלום ומהי המציאות?

האם המציאות של חיי היא אמיתית? או האם אני בתוך חלום שקשה ממנו להתעורר?

אחת ההבנות היפות העולות מהסרט היא ההכרה כי המציאות בנויה רבדים רבדים. חכמים קראו למבנה זה "גבוה מעל גבוה שומר". פירוש – העולם בנוי בצורה מדורגת, מעין מציאות מעל מציאות, מהרמה הכי גשמית עד לאחדות האין סופית השלמה. לכל מציאות כשלעצמה יש חוקיות, הגיון, וכללים המיוחדים לה. מנגד, גם בנפש האדם ישנם חלקים המקבילים למדרגות השונות הקיימות בעולם. אדם המקושר עם חלקי נפשו השונים, יכול "לחיות" באופן פעיל ברבדים השונים של ההוויה.

ביטוי למורכבות יפה זו אנו רואים בתחילת הסרט הראשון שם ניאו עובר ברצף אחד דרך כמה רבדים של ההוויה :

1. הוא קם לתוך מציאות מוזרה הנדמית לו בהתחלה כמו חלום אך מתבררת כרגילה.
2. הוא קם שוב (באיחור) לתוך מציאות חייו הנראית לו מאד שגרתית והגיונית אך מסתבכת למימדים דמיוניים ומפחידים, עד שלבסוף הוא מתעורר ממנה ומתנחם לגלות כי זה היה רק חלום.
3. צלצול הטלפון וחווית הנסיעה שאחריו מעוררת אותו חזרה להכרה שהחלום היה אמיתי – אמיתי יותר מדי.
4. לבסוף המפגש עם מורפיוס מעמיד אותו מול שאלת השאלות : איך אתה יודע אם המציאות שקמת אליה היא המציאות האמיתית? אולי המציאות שבה אתה חי היא גם חלום? בשלב זה מגיע ניאו לבשלות הנכונה כדי לפרוץ ולצאת מעולם החלומות - אל המציאות שמעבר למטריקס, שמעבר לאשליה.

הסרט מנסה להעביר לנו את המסר כי המציאות הרגילה של חיינו (ביחס למציאות האמת) היא גם מעין חלום, והחלום (ביחס למציאות האמת)הוא לא פחות מציאותי ממה שאנו קוראים ערות.

ככל שהאדם עולה ברמת מודעותו לאמת, הוא מגלה שהמציאות הקודמת שבה חי הייתה בגדר חלום. בספרי החסידות מובא כי ככל שהשכל גדל הזמן מתקצר, ומביאים את הדוגמא של החלום. בחלום אדם יכול להרגיש כאילו עברה מסכת חיים שלמה, אך כאשר הוא מתעורר וחוזר לו השכל, הוא מגלה כי עברה רק רבע שעה. כך, כאשר יתגלה שכל יותר גדול בעולם, יתעוררו כולם לגלות כי חייהם הקודמים היו מעין חלום. " בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

החכמים לימדו אותנו כי מה שמסתיר את המציאות הרוחנית האמיתית הוא הגוף החומרי. ככל שהאדם נשלט ומזדהה יותר עם הגוף החומרי שלו, כך ביחס ישר מסתתרת ממנו המהות הרוחנית שבו. לכן בזמן שינה שאז נחלשת ההכרה הגופנית החומרית, ישנו סיכוי טוב יותר לגעת ולהכיר את המרכיבים הרוחניים של ההוויה. חכמים הגדירו את השינה "אחד חלקי ששים של מיתה", ואת החלום: "אחד חלקי ששים של נבואה". בחלום יש אפשרות לאדם לגעת בשורשו הרוחני. זאת הסיבה שהרבה ממציאים מספרים שההמצאה באה להם דווקא בזמן חלום.

ישנו סיפור על האר"י ז"ל (מגדולי המקובלים) אשר פעם בעת שנת צהריים בשבת ראה אותו אחד מתלמידיו ממלמל בשנתו. רצה אותו תלמיד להקשיב ולכן קרב את אוזנו. מייד התעורר האר"י ז"ל ושאל אותו מה רצונו. הוא השיב כי רצה לשמוע מה הוא אומר בשנתו. ענה לו האר"י ז"ל ואמר לו כי בשנתו הוא עלה לישיבה של מעלה (מציאות ברמה גבוהה יותר) ולמד שם. ביקש התלמיד שילמד אותו גם. ענה לו האר"י ז"ל כי מה שלמד למעלה במציאות הרוחנית הגבוהה בכמה דקות, ייקח לו יותר משמונים שנה ללמדו למטה בעולם הרגיל.

דוגמא יפה לכך אנו רואים בחלומות של יוסף ושל יעקב. הנשמה שולחת לאדם מסרים המצליחים לחדור ולעבור בזמן שבו הגוף דומם וההכרה השכלית הרגילה שובתת. גדולתו של האדם נמדדת ביכולתו לסנן, להיזכר ולהפנים מסרים אלו על מנת להתחזק ולהתקדם אל אותו מקום שנמצא מעבר לעולם החלומות. כמובן שיש גם הרבה רעש חלומי סטטי המשתקף מתהפוכות העולם החומרי, אך מבעד לרעש הסתמי מסתתרים מסרים עמוקים וחשובים.

מהות השינה כשלעצמה נובע מחוסר יכולתה של הנשמה להחזיק מעמד זמן רב מידי בתוך ה"מטריקס". הקליפות של העולם החומרי נדבקות בה ומעמעמות את אורה. זאת הסיבה שהאדם חייב לישון. בשינה הנשמה משתחררת מהכבלים החומריים של הגוף ועולה להתחדש ולהתחזק בעולם העליון. להיזכר בתפקידה שהתערפל כתוצאה מהמפגש עם הסוכנים של העולם הזה. הדיבור הראשון היוצא מפי לוחמי ציון הוא:"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך (בי)". החלימה היא הרשמים המצליחים לחזור לשכל הפשוט שלנו אחרי הטיול הרוחני של הנשמה בעולמות העליונים. לכן חשוב כל כך לישון טוב. הנשמה חייבת להתחדש כדי לקבל כוח לעוד יום של מלחמה ב"מטריקס".