• פרק י' - סיפור אהבה

בנוסף לכל הרוחניות, ההבנות והרמזים שבסרט, ניתן אולי להתבונן על ה"מטריקס" כעל סיפור אהבה.

האהבה הייתה גם חוליה חשובה בהפיכתו של ניאו ל"אחד", וגם מקור אדיר של עוצמה ממנו שאב ניאו את כוחו להגשמת ייעודו.

הטרילוגיה באה ללמד אותנו כמה דברים על אהבה. דברים שידענו אבל כנראה לא מספיק.

שתי פנים לאהבה

במשך הטרילוגיה אנו עוברים ביחד עם ניאו וטריניטי מספר התמודדויות המשקפות את טיבה הדואלי של האהבה המתלקחת ביניהם. הקשר ביניהם מצד אחד מהווה את החוט המקשר של כל העלילה. לאורך הטרילוגיה, מסירות נפשם זה לזו אפשרה להם וללוחמי ציון לצאת ממצבים כמעט אבודים ואפילו מסכנת מוות בדרכם לביצוע משימתם. מצד שני ובצורה לא פחות ברורה, מתאפיין הקשר ביניהם כשלב לקראת אהבה יותר גדולה. האהבה לאמת. שניהם מודעים לכך כי הדבק שמחבר ביניהם הוא הרצון לגלות את האמת. בסופו של הסרט הם מוכנים לצאת ביחד ביודעין למסע ממנו כנראה לא יחזרו, מתוך אמונה כי בדרך זו יגשימו את תכליתם וייעודם. מערכת יחסים זו מדגימה את היופי הפנימי והעמוק של מושג האהבה. החיבור האמיתי בין גבר ואישה טמון במציאת היעד הרוחני המשותף הנמצא מעבר לשניהם. השלם העוטף ומחבר אותם יחדיו. המסירות ההדדית לקראת יעד רוחני משותף זה מגלה עוצמות של אהבה הבאות לידי ביטוי בכל רמות האישיות, מהרמה הפיזית ביותר ועד הרמה הרוחנית ביותר מבלי ליצור סתירות פנימיות והתנגשויות הנובעות מהמהות הניגודית והשוני הטבוע בהם.

חכמים מספרים כי כשהנשמה יורדת לעולם, היא מתפצלת. חציה לגבר וחציה לאישה. כל עוד הגבר או האישה לבד הם נקראים "פלגא דגופא" – חצי גוף. אין להם סיכוי בעודם לבדם להשיג שלמות. רק בהצטרפם בקדושה חזרה יחד, הם מקבלים את התואר "אדם", ולכן בחתונה מברכים בפעם הראשונה את ברכת "יוצר האדם" (ולא בלידה כפי שהיינו חושבים). רק דרך החיבור המחודש עם בן/בת הזוג ניתן לגעת בשלם, חיבור בין ניגודים משלימים היוצר שלמות. "זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלוקים אדם. בדמות אלוקים עשה אותו. זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם"

אהבה ככלי עבודה

מסר מוחשי מאד העולה מתוך הסרט, ובמיוחד מהסוף ה"טראגי" שלו הוא: האהבה היא אמצעי ולא מטרה.

אהבה על היבטיה השונים – גם בהנאה הפיזית שבה וגם במהותה הרגשית והשכלית – היא כלי כדי לחבור אל האמת, אל השלמות אל המקור. האש של האהבה מספקת את החום הדרוש כדי לרתך חזרה את שני החלקים הניגודיים המרכיבים את מהות האדם השלם. לרתך חזרה את הנשמה.

מי שמתבלבל, שוכח ונמשך אחרי האש וההנאה שבאהבה הפיזית והרגשית, כי הוא טועה לחשוב כי יש לה מצד עצמה מהות ומטרה, נופל בפח של הסוכנים ושורף את עצמו. החכם מבין כי האישה באדום (האהבה הגשמית החלקית) היא לא אחרת מאשר הסוכן ס"מית בתחפושת- הסכנה הגדולה ביותר שיש לו בדרך לעצמו- בדרך לאמת. האישה באדום היא תוכנה, היא חלק מעולם האשליה, עולם החלומות, שמסתיר את העיקר, את התכלית. האישה באדום, שהיא עבור הגבר כל הנשים בעולם חוץ מהאחת המיוחדת לו, היא זיוף של האהבה האמיתית. בספר מאור עיניים מפורשת אמירתו של שלמה המלך בקהלת : "ראה חיים עם האשה אשר אהבת". הוא מסביר שם כי האהבה הגשמית היא השתקפות גסה של האהבה העליונה הרוחנית. כשאדם יודע לחבר את המעשה הגשמי עם המקור הרוחני שלו, הוא גורם לירידת שפע של "חיים", אך כשאדם מצטמצם למעשה הגשמי בלבד, ומתנתק מהמקור של החיות, הוא נשאר עם אהבה מתה. למה מתה? כיון שכל נפילה ממדרגה גבוהה למדרגה נמוכה נקרא מיתה. ולכן אומר שלמה המלך – "תראה להפוך את הקשר הזוגי לקשר המושך חיים"- ראה חיים עם האשה אשר אהבת, ולא שיהיה רק ברובד הגשמי המת.

מורפיוס מנסה ללמד זאת את ניאו. מי שיורד לתוך המטריקס חייב לשנן לעצמו ללא הרף את משימתו פן ייפול בבורות הפיתויים הדמיוניים של העולם הווירטואלי וישכח את סיבת בואו. הוא נשלח הנה כדי לעבוד.

הבנה זו של לוחמי ציון כי תכלית הגעתם הלום היא כדי לעבוד, מעמידה את כל החיים באור אחר ובפרט את חיי הזוגיות. לעומת אדם רגיל (סייפר) אשר מתייחס לבת זוגו כאל אמצעי למילוי צרכיו, מבין לוחם ציון האמיתי כי גם כאן ישנה עבודה רוחנית. אם כל העולם כולו הוא תמונת ראי המראה לאדם איפה הוא פגום כדי שיוכל לתקן (כמו שאומר הבעש"ט שמכל מקרה על האדם ללמוד משהו על עצמו), אז הקשר הזוגי הוא זכוכית מגדלת. אי אפשר להסתתר ממי שמכיר אותך באמת ואי אפשר לעשות הצגות. אתה עומד יום יום מול עצמך ורואה את החסרונות, ולפעמים זה לא נעים. לא בכדי האישה היא הניגוד של האיש. "אעשה לו עזר כנגדו" - פירוש: על האדם להבין שכדי לעזור לו להשתלם ולהשתפר נתנו לו את הראי המראה לו היכן עליו לעבוד. העזר הוא בכך שנתנו לו את ניגודו. במקום נוסף נאמר : זכה- עזר, לא זכה- כנגדו. מה הכוונה? אם הוא זכה במובן זיכוך – מזכך את עצמו, את רצונותיו העצמיים, היא נעשית לו לעזר. אם לא מזכך את עצמו – נהפכת נגדו. במהותה הזוגיות היא כלי עבודה הדדי של זיכוך האגואיזם – והשתלמות בנתינה.

במשפט דומה נוסף מופיע אותו רעיון:" איש ואשה זכו – שכינה ביניהם. לא זכו – אש אוכלתם". אם זיככו שניהם את רצונותיהם העצמיים – את האש, נשאר מהגבר –י ומהאשה – ה, ביחד שם י-ה שזה שמה של השכינה. אם לא זיככו את עצמם – השכינה בורחת ונשאר פעמיים אש.

נזיר – מנזר – מין זר

לעומת ההבנה על שורשה הגבוה של האהבה ועל עובדת היותה כלי עבודה רוחני, מזהיר "מאוס" (שתכנן את האישה באדום) את ניאו מפני הסכנה ההפוכה. הוא מזהיר אותו פן יתכחש ליצריו הגשמיים, כיון שהם אלה ההופכים אותו לאנושי. בנקודה זו הוא מזכיר לנו שאמנם האהבה בשורשה היא דבר עליון וגבוה, אך ייעודו וגדלותו של האדם היא שדווקא מתוך העניינים הגשמיים ביותר הוא יכול להגיע למקומות הרוחניים ביותר. האש והחום של התאווה הגשמית נחוצה לתהליך הריתוך. צריך רק להקפיד על כללי הזהירות הנכונים כשמתעסקים עם החום הזה ולדעת מה הם הכלים הנכונים המתאימים לעבודה זו. האישה באדום כמובן היא דוגמא של הכלי הלא נכון. הקונץ הוא לא להתעלם לגמרי מהיצרים ולהתכחש להם כמו שעושים הנזירים בדתות השונות, אלא לדעת איך להשתמש בהם נכון ולהפוך דווקא אותם לחיבור הכי חזק עם האהבה העליונה והאוהב העליון. הקשר האמיתי והנכון הוא זה שבמסגרתו ניתן לקשור את הגשמי עם הרוחני. את הגוף עם הנפש. לחבר את הקצוות של ההנאה הגשמית עם התכלית והייעוד הרוחני. קשר של קדושה. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

פרסיפוני

אחד המפגשים החשובים להבנה של הבעייתיות של האהבה הארצית הוא המפגש עם דמותה של פרסיפוני, בת זוגו של המרווינג'יואן. אחד המאפיינים הבעייתיים של עולם החומר ( matter/matrix ) הוא שלכל דבר חומרי יש סוף. לכל תענוג חומרי מתרגלים. ההרגל הופך גם את ההנאות החזקות ביותר אחרי זמן מה למשעממות. מערכת היחסים בין פרסיפוני למרווינג'יאן מדגימה לנו את הבעייתיות של אהבה הסגורה בתוך המטריקס, בתוך עולם החומר, אהבה שפשוט הולכת לאיבוד. כל אחד בחייו חווה זאת, ואולי 90% מכל השירים שנכתבו על אהבה מדברים על שברון הלב הנגרם לשני הצדדים כתוצאה מכך.

השיטה הכי ידועה כדי להתגבר על ההרגל והשגרה היא לשנות, להחליף, לחדש. ישנם אנשים אשר בגלל העדר אלמנט נפשי/רוחני בקשר, מחפשים מתחת לאדמה חידושים ורעיונות כדי לשמור על הגירויים המיניים, דבר המביא אותם למוזרויות בתוך היחסים ואף למוזרויות במיני יחסים שונים. שלל מעניין של טיפוסים כגון אלו אנו פוגשים בממלכת השאול של המרווינג'יאן.

נושא החידוש בתוך המסגרת הזוגית הוא בעייתי בפני עצמו. בעוד שישנם דברים בחיים שניתן אולי מדי פעם להחליף כמו אוטו, עבודה או תחביבים, בקשר הזוגי – אישה וילדים - אפשרות ההחלפה נעשית הרבה יותר מסובכת. מעבר לקשיים האופרטיביים, בל נשכח שעצם מהותו של הקשר והאהבה הוא כלי חיבור לעולם הרוחני, ולכן הוא דורש בנייה, למידה, השקעה וקביעות. הגשמי רוצה חדש והרוחני רוצה קבוע. המרווינג'יואן ששקוע בגשמי פשוט כבר התרגל לנוכחותה של פרסיפוני, ומחפש ריגושים חדשים. גם היא מצידה מנסה לחפש אצל ניאו את האהבה שהייתה לה בהתחלה ואבדה, וכשהיא מוצאת, היא מתוודה בפני טריניטי מתוך ניסיונה כי אהבה כזו לא נועדה להימשך לנצח.

אז מהו הפיתרון? איך שוברים את השגרה וההרגל? איך בונים קביעות מבלי להיחנק מיובש ושעמום? איך משמרים את החום של האהבה?

כאן שוב בא הסרט ואומר לנו : צריך לפרוץ מבעד למעטה המטריקס – ולגעת ב"מעבר". חייב להיות חזון. חייבת להיות מטרה. ייעוד. תכלית. השילוב של רוחניות ותכלית ביחסים מפצה על האובדן בתענוג הגשמי ומחייה את הקשר.

(קטע מתוך פרק ד' על סייפר):

לוחמי ציון עובדים לפי תוכנית שנועדה לחנך וללמד את האדם איך להפוך את ההנאות הגשמיות להנאות נפשיות ורוחניות. להמיר את קובץ ההנאה הגשמי אשר כבול בתוך מציאות של עולם סופי / סופני לקובץ הנאה רוחני אשר אינו מוגבל בסופיות, ולכן בעל אורך חיים מתמשך ויכולת צבירה. האדם הרוחני יכול ע"י המרה זו לצבור את הנאותיו ועם כל הנאה להתמלא. שונה הדבר אצל האדם הגשמי אשר זיכרון הנאותיו רק מעורר אצלו חסרון גדול יותר כיוון שכדי להגיע חזרה לאותה הנאה הוא צריך לחפש גירוי גשמי בעוצמה חזקה יותר. לכן אצל האדם הגשמי כל הנאה מביאה לחסרון, לאכזבה ולשבירה במקום למילוי ושלמות.

השילוב של מרכזי ההנאה הגבוהים יותר לא רק ממירים ומעלים את צורות ההנאה, אלא מפצים על ההרגל, השעמום והאובדן של ההתרגשות. למשל - אוהד מכבי יעדיף לצפות במשחק של קבוצתו על פני משחק של NBA אף על פי שהמשחק הגשמי ב NBA יותר יפה, היות והמשחק של מכבי מערב גם מרכז נפשי גבוה הקשור לזהותו. ההנאה הנפשית הקשורה לזהותו מפצה על ההנאה הגשמית האבודה. באותה מדה האהבה (נפש) בין בני זוג וההבנה (רוח) של ההשפעה העצומה שיש לחיבור ביניהם על העולם כולו, אם היא חיה ואמיתית, מפצה על האובדן בגירוי הגשמי הנגזר ממשך היכרותם וכוח ההרגל. אמנם, התוכנית לפיה עובדים לוחמי ציון מטפלת גם בפן זה, בצורה של הרחקה גשמית קבועה שנועדה בין השאר להעצמת הגעגוע הגשמי וחיזוק עוצמת הגירוי. בצורה פרדוכסלית – דווקא השימוש בהנאות לפי ההגבלה והמינון המופיע בתוכנית – מביא גם להנאה פיזית יותר גדולה היות והיא מדודה ומשולבת בפרופורציה נכונה עם השלם כולו. זה כמו ההבדל בין שתיית בקבוק יין שלם בלגימה אחת, לעומת שתיית היין לאט, במידה ובשילוב מאכלים אחרים, המעלים את התענוג מהיין למדרגה אחרת.

במהלך אימוניו של ניאו מדגים לו מורפיוס את הסכנה העצומה שיש בירידה לתוך המטריקס , לתוך עולם הניסיונות. בהגיעו לעולם הגשמי על פיתוייו והנאותיו החושיות, שוכח ניאו את מטרת בואו ומוסט ע"י יצריו אל האישה באדום. מורפיוס עוצר את ה"עולם" ומסביר לו כי האישה באדום היא דמיון שנועד להסיט אותו מדרכו – האישה באדום היא בעצם אויב מסוכן שמחכה לו בכל פינה ורוצה להרוג אותו. מפחיד. בסך הכול הוא הסתכל ! מורפיוס מבין כי סטייה "זניחה" של זווית קטנה פה, גודלת להיות החטאה ענקית במרחקים גדולים. "לא תתורו אחרי עיניכם". הוא מלמד את ניאו כי ההנאות הן כלי אדיר של עבודה רוחנית אם הן מנוצלות כדי להפעיל את המרכזים הרוחניים באדם. הן גשר של חיבור למקור אם ההפעלה שלהן מווסתת לפי התוכנית העליונה. אבל אם אין עליהן שליטה – הן נהפכות להיות האויב מספר אחד המסכן את דרכו – חייו הרוחניים - של לוחם ציון. (עד כאן מפרק ד')

ככל שמשלבים מרכזי הנאה נפשיים ורוחניים יותר גבוהים, מגיעים להנאה שלמה יותר וארוכת טווח יותר. (למשל: 1. הסעודה שאני אוכל בפסח עולה מתענוג בהמי להיות חלק מחגיגה רוחנית על יציאה מעבדות לחירות- שחרור תפיסתי שאני אמור לעבור גם היום. 2. הייחוד של גבר עם אשתו הוא ביטוי לחיבור עליון ושמימי המוליד חיים רוחניים וגשמיים לעולם). שילוב זהו שם המשחק. משמעותו של השילוב הוא שהאהבה היא לא רק נחמדה ומהנה. האהבה היא גם ערך רוחני שחשוב לי, ושאני מחויב אליו.

הקשר של איש עם אשתו נהפך לקשר של שלוש קומות. לאט לאט, בזכות הקביעות והאמון, הם בונים התאמה בשלוש אוקטאבות: גוף – נפש – רוח. על מנת שהבניין יהיה יציב לאורך זמן, עליהם לבודד את הקומה התחתונה מהשפעות חיצוניות הרסניות – קרי - תחרות. חממה זו נקראת ברית. משמעותה של הברית היא שאני לא משווה את הקומה התחתונה (הגופנית) לאובייקטים חיצוניים אחרים, כיוון שאני מודע לשלמות שבקשר בכל שלושת הרמות. קשר כזה לוקח זמן והשקעה לבנות, ואותו לא ניתן להשוות במבטים חטופים.

מערכות העצבים הרגשיות

הרומנטיקה המזויפת של החברה, שסומכת על האהבה שתנצח, ודוחפת את הזוגיות לתחרות בלתי פוסקת לא מבינה דבר מאד פשוט. בגוף ישנם שתי מערכות עצבים – הסימפתטית והפרה-סימפתטית. מערכת אחת פועלת בזמני מנוחה ואחראית על העיכול, ספיגה וכו. ומערכת שנייה פועלת בזמן מלחמה ומזרימה כוח כדי להילחם או כדי לברוח. כל שיטות הרפואה המשלימה מסבירות שהאדם בחברה שלנו חי בסביבה לחוצה מאד, ולכן הגוף מרגיש כל הזמן במלחמה. כיון שבמציאות כגון זו רק המערכת המלחמתית מופעלת , הוא לאט לאט נחלש עד שהוא נשבר ונופל. המערכות הנפשיות הן דומות מאד. כאשר האדם חי בסביבה בה מותקפת הזוגיות שלו ללא הרף ע"י גירויים חזקים חיצוניים, הוא יוכל להתמודד עד גבול מסוים. בסוף הוא יחלש ויפול. גם בהומיאופתיה מסבירים כי גירויים חיצוניים קלים יכולים לחזק מערכת הנמצאת באיזון. אך גירויים חיצוניים חזקים עלולים להפר את האיזון ולמוטט אותה. חייבים להגן ולשמור על האהבה.

למדנו שלושה דברים:

1. הרובד הגופני הנמוך (האישה באדום) הוא אש חזקה הנחוצה לעורר את המרכזים הנפשיים, אך כשהוא מופעל לבד הוא יכול לשרוף, וכל הנאה ממנו לבד יוצרת רק חסרון גדול יותר ואכזבה.
2. השילוב בין הגשמי לנפשי ולרוחני נותן את ההנאה השלמה והמצטברת.
3. כדי לבנות קשר משולש זה לאורך זמן חייבים לנטרל את התחרות בקומה התחתונה.

מי שלא מבין זאת שבוי בתוך מעגל הרסני של אכזבות מהחיים ומעצמו. מהחיים כיוון ששום דבר לא מחזיק אצלו מעמד ובסוף משעמם אותו. ומעצמו כיוון שהוא לא מבין למה הוא לא מצליח לאהוב. למה זה תמיד מתקלקל לו. חוסר האמון שלו בעצמו ביכולת האהבה שלו מפחיד אותו מלהיכנס לקשר מחייב. מה יקרה אם עוד פעם זה יעבור כמו ב 6 הפעמים הקודמות? הפחד לא מאפשר לו לאהוב באמת עם כל הלב ואז מראש אין לאהבה הזו הרבה סיכוי.

מוקד הבעיה הוא שהאדם מרגיש נשלט ושבוי במערבולות הרגש הסוחפות אותו במקום להיות בעל הבית על האהבה, מה שמביא אותנו אל מכרנו המרווינג'יאן.

המרווינג'יאן

המפגש עם המרווינג'יאן עוסק בשאלת הסיבתיות בה נגענו בפרק על הבחירה. המהלך התפיסתי עליו מדבר המרווינג'יואן הוא כי האדם הוא לגמרי חסר שליטה ולכן קורבן של הדחפים הפועלים עליו. האדם בסך הכול מגיב לגירויים הקורים לו על פי האינסטינקט החייתי הטבוע בו. לפי תפיסה דטרמיניסטית זו החיים הם פשוט אוסף הגירויים הפועלים על האדם, המגיב להם בלי הרבה ברירה או בחירה בהתאם לכוחות הטבועים בו. החיים קורים ואנו נסחפים. סיבה ותוצאה – החוק של היקום.

ההשלכה של תפיסה זו על חיי זוגיות ואהבה מולידה את אחד העיוותים הבסיסיים ביותר המפיל חללים רבים בתחום חיי המשפחה והזוגיות. ברחבי העולם נתנו לעוות זה שם וקראו לו קופידון. אדם הולך ברחוב ופתאום פוגע בו החץ של קופידון. הוא מתאהב. זה קורה לו, הוא לא שולט. באנגלית זה נקרא To fall in love , נופלים לזה מבלי משים. עבור לוחם ציון נפילה כזו נקראת ליפול ב"לאו". הבעיה היא שקופידון לא מפסיק לירות חיצים. אחרי שהתאהב, רק חודש עבר, וכבר קופידון שוב ירה בו חץ. הוא שוב התאהב. זה שוב קרה לו, רק עם אישה אחרת. וכך הוא חי חיים של פחד יום יומי מהסיבתיות הנוראית השולטת בו בדמותו של קופידון, או אפילו יותר גרוע – הוא חושב שהוא אוהב את זה.

כאן באים החכמים ומציגים מושג קבלי הנקרא : מ'ל'ך'. מוח – לב – כבד. המחשבה שולטת ברגשות ואז ביצרים. אני מכוון את הרגשות ולא הם אותי. אני בעל הבית. אני מחליט את מי אני אוהב וכמה אני אוהב. נשמע מוזר נכון? איך יכולה להיות שליטה במשהו כל כך בלתי נשלט כמו אהבה? ללוחמי ציון ישנן שיטות. עבור מי שמבין שהאהבה היא ערך, ישנם טכניקות להגברת האהבה. מי שהאהבה חשובה לו צריך להשקיע גם במגינים טובים שיגוננו מפני החיצים של קופידון. אני שולט באהבה ולא היא שולטת בי.

אם אני חושב שאני לא שולט באהבה אז בעליות ובירידות של כל קשר נורמאלי אני עלול להרגיש שהאהבה פוחתת, כתוצאה מכך אני כמובן אשקיע פחות, דבר שיגרום לבן הזוג אותה תחושה של ירידה וקרירות והוא ישקיע פחות, ואז כמו מגדל קלפים הזוגיות תתמוטט. מי שמבין כי אהבה זו אחראיות רוחנית, כשהוא מרגיש שהיא נחלשת הוא יודע כי עליו לעשות פעולות להגבירה. האהבה תלויה בו ועליו החובה להחזיקה חיה ונושמת. אם היא נחלשת נדלק אור אדום המחייב התייחסות והשקעה. רק בצורה כזו ניתן גם לחיות וגם ליהנות.

לסיכום – האהבה היא אמצעי ולא מטרה. היא כוח של חיבור המחבר בין ניגודים כדי ליצור שלם, ליצור שלמות. ההנאה הפיזית היא חום הדרוש לריתוך המרכזים הגבוהים יותר של הזוגיות, של הקשר. שימוש לא מושכל באש זו בד"כ שורפת ומכלה את הזוגיות, את האהבה ואת היכולת לאהוב. כדי ליהנות לאורך זמן חייבים ללמוד לשלב ולחבר את הגופני עם הנפשי ועם הרוחני בתוך מסגרת שומרת – בתוך ברית – בחממה של קדושה וטהרה.