ערב פסח שחל בשבת
שבת הגדול
א. כשחל ערב פסח בשבת, מכיון שאין שהות לקהל להכין צרכי החג, נהגו לדרוש בשבת קודם שבת שחל בו ערב פסח.
תענית בכורות
א.הבכורות מקדימים להתענות ביום חמישי דהיינו י"ב בניסן, וכיום נהגו הבכורות להשתתף בסעודת מצוה של סיום מסכת, ובזה יוצאים ידי חובה. ויעשו את הסיום ביום חמישי בבוקר, וככלל, טוב שהבכור יסיים בעצמו מסכת אם הוא בר אוריין.
ב. בכור שצם ביום ה', אסור לו לאכול עד שיבדוק החמץ, אולם מותר לו לטעום מיני מזונות או פירות כדי שיבדוק בישוב הדעת.
בדיקת חמץ
א. מקדימים לבדוק את החמץ ביום חמישי בערב שהוא ליל שישי, היינו ליל י"ג בניסן. ומתחילים לבדוק בצאת הכוכבים, ואסור לאכול או ללמוד קודם הבדיקה. הנוהגים לפזר עשרה פתיתים של חמץ עטופים בנייר, יעשו זאת בליל זה. ואחר הבדיקה יאמרו: "כל חמירא וכו'".
ב. מי שקשה עליו, ואינו יכול לבדוק כשהוא רעב, יכול לטעום מיני מזונות או פירות כדי שיבדוק בישוב הדעת.
ג. יזהר להצניע את עשרת הפתיתים וכן כל החמץ שנשאר ורוצה לאוכלו בליל שישי, יום שישי, ליל שבת ויום שבת, במקום מיוחד, שאם יתפזר, יצטרך לחזור ולבדוק.
ד. יש להשגיח, כשנותנים פת לקטנים בליל שישי וביום שבת שלא יפוררו ולא יפזרו חמץ בבית.
יום שישי
א. תפילת שחרית ככל יום שישי ואומרים בו מזמור לתודה לכל הדעות, וקורא שנים מקרא ואחד תרגום לפרשת השבוע.
ב. בבקר יבער את עשרת הפתיתים וכן כל חמץ שמצא בעת הבדיקה. ומשייר רק חמץ מצומצם לשתי סעודות שבת, וישייר גם כל חמץ שרוצה לאכול ביום שישי.
ג. לאחר הביעור לא יאמר את נוסח הבטול "כל חמירא", כי החמץ עוד נשאר בביתו ועדיין אוכל ממנו. אלא יבטל את החמץ ביום שבת.
ד. טוב לשרוף את החמץ הנ"ל בשעות המוקדמות לפני הצהריים, ואם לא שרף את החמץ בשעות הנ"ל, יכול לשרוף כל היום עד זמן הדלקת הנרות.
ה. טוב שימכור את החמץ לפני יום שישי, ויכול למכור חמץ ביום שישי עד זמן הדלקת נרות שבת. וצריכים לברר ברבנות המקומית את סוף זמן מכירת חמץ באותו מקום.
ו. ביום שישי, כל היום מותר בעשיית מלאכה ככל ערב שבת קודש.
ז. יבדקו את עלי החסה, והכרפס ביום שישי וישטפו וירחצו אותם לפני שבת. אם לא בדק בע"ש אסור לבדוק בשבת. ויבדוק היטב במוצאי שבת ליל פסח. ועדיף במקרה זה לקחת את הגזע של החסה או את הקלח ולא את העלים.
ח. טוב להכין את הבשר הצלי או את הזרוע מיום שישי, ומותר להניחם במקרר ואפילו בהקפאה, ויוציאם רק במוצאי שבת. אם לא צלה ביום שישי, יש מחלוקת אם מותרת הצליה במוצאי שבת. על כן, אם שכח יצלה בליל פסח על דעת לאכול ממנו ביום פסח או להאכיל לקטנים.
ט. הנוהגים לאפות מצה בערב פסח, יאפו גם השנה בערב שבת אחר חצות. הנוהגים להכין תבלינים לחרוסת ודכים במדוכה, יש להכין מע"ש, ואם לא הכין, ירסק בשינוי במוצאי שבת.
י. יש להכין מערכת פמוטים כפולה לשבת ויו"ט, מכיון שאסור להדביק את הנרות בפמוטים ביו"ט. ואם לא הכין, מותר לתקוע את הנרות ולא להדביקם ע"י חימום. וכן יכין נר שדולק 26 שעות כדי להעביר ממנו אש.
יא. יש להדליק נרות שבת במקום שבו אוכלים. אמנם אם אוכלים סעודת ליל שבת במרפסת או במקום שיש שם רוח ויש חשש שיכבו הנרות, לא ידליקו שם ותדליק האשה בברכה בתוך הדירה.
יב. טוב להכין נרות גדולים לליל פסח, כדי שיאירו עד סוף הסעודה. היינו עד אחר ההגדה והסעודה, שזה קרוב לחצות הלילה. ובדיעבד אפשר להדליק נרות רגילים.
יג. טוב שיבשלו לשבת את כל האוכל כשהוא כשר לפסח בכלים כשרים לפסח.
יד. טוב להכין כלי הגשה וסכו"ם לשמוש חד פעמי, וכן רצוי להשתמש במפות נילון חד פעמיות, כדי שלא יכנס למחלוקת אם מותר לשטוף כוסות וצלחות שאכל בהם חמץ.
טו. יזהר שלא יערה מכלי ראשון של פסח לתוך צלחת של חמץ אפי' ריקה. ובדיעבד אם עירה ולא היה בצלחת חמץ, אין לאסור, וכאמור עדיף להשתמש בכלים חד פעמיים.
טז. מצוה להתרחץ ביום שישי לכבוד החג, וכן הנוהגים לטבול בערב החג, ירחצו ויטבלו ביום שישי, ורצוי לטבול גם ביום שבת, אם הדבר אפשרי.
יז. יש לאחסן את כל כלי החמץ במקום מיוחד ביום שישי, ובדיעבד יכול לאחסנם ביום שבת קודם זמן הביעור. וכן יעשה בכלי חמץ שהשתמש בהם בשבת.
יח. יש להגעיל את הכלים שרוצה להשתמש בהם בפסח עד ערב שבת. ואם יש לו צורך גדול בכלי שהשתמש בו בשבת בשביל ליל הפסח, ישאל שאלת חכם, כיצד להכשירו.
יט. למי שיש שינים תותבות, ישפשפם היטב ויערה עליהם מים רותחים וטוב להניחם בתוך מים עם מלח. ואם יש חשש שמא יתקלקלו, יערה עליהם מכלי שני, והעיקר לנקות טוב. ועיין לקמן סע' יא יב.
כ. יש להשאיר לחם מצומצם לסעודת ליל שבת ויום שבת בבוקר, ורצוי לקנות לחמניות קטנות או פיתות אשר אינן משאירות פירורים, וגם כדי שיוכל לקיים בהן לחם משנה.
כא. יש להפריש חלה מהמצה ביום שישי. ואם לא הפריש ונזכר בליל פסח, יעשה שאלת חכם, כי יש הבדל בין חלת ארץ-ישראל לחלת חו"ל.
כב. למחמירים טוב לפתוח את בקבוקי היין וחבילות המצות ביום ו'. ואם לא הכין, מותר לפתוח בליל פסח. טוב לפתוח את החבילות באופן שלא יקרעו האותיות.
ליל שבת
א. רגילים לעשות ערובי חצרות עם מצה, ובדרך כלל עושים זאת בערב פסח. ויש שנהגו לעשות עירוב חצרות בערב שבת חול המועד. בשנה שחל ערב פסח בשבת, יעשו כולם עירוב חצרות בע"ש אחרי מנחה אך לפני קבלת שבת, ואם יש חשש שיגמרו את תפלת המנחה בין השמשות, יעשו את הערוב לפני מנחה.
ב. אומרים במה מדליקין בקבלת-שבת.
ג. טוב לאכול סעודות השבת במקום מיוחד, בחצר או במרפסת מרוצפות, ויפרוס על השולחן מפת ניילון, ויכסה את הלחם במפת נייר, משום חשש שידבקו פירורי חמץ במפת בד, ויזהר שלא יפלו פירורים ברצפה, וכן לא יאכל במקום שיש שטיח.
ד. יש הנוהגין לפרוס מפת נילון מתחת לשולחן, כך שאם יפלו פירורים, יפלו על המפה.
ה. אחר גמר האכילה ינער בגדיו ויכנס לדירה. ולא יגע בכלים של פסח אא"כ רחץ ידיו.
ו. מותר לטאטא ע"י מטאטא רגיל, אולם עדיף עם שערות רכות.
ז. י"א שיטאטא את הרצפה ע"י שינוי בבגד. אולם במקום שכולם רגילים לרצף את בתיהם, אפשר להקל במטאטא עם שערות רכות ובפרט בשבת זו. ואם אין לו מקום לאכול אלא במקום שאינו מרוצף אסור לו בשבת לטאטא במטאטא אפ' שערות רכות וכן לא ע"י בגד אלא יכין חול מע"ש, וביום שבת יפזר את החול על המקום שאכל. ובמקום שמותר לטאטא, טוב לטאטא במטאטא ישן ולזרוק אותו עם החמץ. ואם אינו עושה כן יש לנערו חזק מהפירורים בפח האשפה שברחוב או בשירותים.
שבת ערב פסח
א. ישכימו להתפלל, ורצוי להתפלל כותיקין עם הנץ החמה.
ב. המתפללים אחר הנץ החמה, לא יאריכו בניגונים ועליות, כדי שיספיקו לקיים את סעודת השבת בניחותא ולא בחיפזון.
ג. גם לנוהגים שבשבת הגדול לא מפטירין "וערבה", בשבת זו הרבה נוהגים שמפטירין "וערבה לה'" [מלאכי ג', ד']. ולדעת הגאון מפטירין בפרשת השבוע.
ד. יש הנוהגים לאכול מאכלים קרים של חמץ בסעודת שחרית. ובסעודה שלישית אוכלים תבשילים כשרים לפסח. ויש נוהגים לפצל את הארוחה לשניים בדרך זו: נוטלים ידיים, אוכלים פת כביצה ומברכים ברכת המזון, ועושים הפסקה ואח"כ שוב נוטלים ידים ואוכלים שוב כביצה פת חמץ, כך שהפעם השניה תיחשב להם כסעודה שלישית. ויש שאין מקפידים בכך, כי לדידם אין להרבות בברכות, ואין יוצא בזה יד"ח סעודה שלישית. אולם לא נהגו לעשות כן כיון שדעת השו"ע והבא"ח שאף בדיעבד לא יצאו יד"ח כל זמן שאכל סעודה שלישית קודם חצות היום.
ה. אם יש לו סיר על האש והאוכל מבושל כל צרכו ורוצה להוציא ממנו חלק עבור סעודת שחרית, גם לחוששין למגיס במקום צורך מצוה כיום הזה אפשר להתיר, ולדעת חכמי אשכנז, יש להחמיר גם באופן זה, כל זמן שמונח על האש.
ו. לאחר סיום סעודת שחרית, ירחץ את ידיו וינער את בגדיו. וטוב להחליף את המגבות. וטוב שהמבוגרים, וכל שכן הילדים, יחליפו את בגדיהם, שיש בהם חשש לפירורי חמץ. ואם נמצאו בבגדים פירורי חמץ ינערם ויניחם עם החמץ לפי שיגיע זמן הביעור.
ז. יאסוף כל החמץ שבבית, יניחם בתוך נילון ויזרקם לאשפה שמחוץ לבית. מי שמחמיר בטלטול בשבת, יפורר את החמץ ויזרקם לשירותים, ויעשה זאת לפני שעה רביעית, ובדיעבד עד סוף שעה חמישית. לאחר שעה חמישית אין לטלטלו, אלא יכפה עליו כלי וישרוף אותו במוצאי יו"ט, או יתן אותו בזמן שמותר בהנאה לגוי.
ישטוף פיו וינקה שיניו במברשת ששערותיה רכות או עשויות מנילון וישתמש במשחת שינים נוזלית. ואולם אם יוצא דם מהחניכיים לא ישתמש במברשת, אלא ינקה שיניו בקסמים דקים ובזהירות גדולה.
י. המשתמש במברשת יזהר שלא לשוטפה לאחר השמוש מדין מכין משבת לחול. אולם אם רואה שהמברשת מלוכלכת בפירורים, יכול לשוטפה ויתכוין להשתמש בה במשך היום, ועדיף להשתמש במברשת שהשתמש בה כל השנה ולזורקה לאחר השמוש.
יא. מי שיש לו שיניים תותבות, לאחר שיכשירם כדינם ביום שישי, ישתדל לא לאכול דבר חם ביותר או חריף בליל שישי וביום שבת בבוקר. אחר סעודת שבת ינקם וישפוך עליהם מים חמים מכלי שני ויתכוין לנקות אותם, ולא להגעילם.
יב. בעלי שניים תותבות, וכן מי שיש לו חורים בשיניו, טוב שיאכל כזית חמץ בליל שבת וביום שבת טבולים במים, ויבלע ולא ילעס.
יג. בשבת בבוקר, אחרי האוכל, חייב לבטל את החמץ ויאמר: "דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה" ויאמר זאת, לפני סוף זמן ביעור חמץ.
יד. טוב שיאמר שאין הוא רוצה שכלי של פח האשפה שלו או המשותף לו ולאחרים, יזכה בחמץ שמכניסים בתוכו.
טו. המשתמש בכלי חמץ אם יכול לנקותם ביד הנה מה טוב. ואם לאו ידיחם במי סבון ולא במטלית, וישתדל להניחם במקומות המיועדים לכלי חמץ, לפני זמן הביעור.
טז. יש הנוהגים לא לאכול מצה שלושים יום קודם הפסח, ויש הנוהגים מר"ח ניסן. אמנם מהדין, איסור אכילת מצה הוא רק בערב פסח ביום, אך נוהגים להחמיר גם מהלילה. מטעם זה ומדין ספק ברכות לא נהגו לעשות סעודת שבת בליל שבת במצה.
מנחה וסעודה שלישית
א. יתפללו מנחה גדולה ואין אומרים צדקתך, ואחרי תפלת מנחה יאמרו סדר "קרבן-פסח", ככתוב במחזורים, מדין ונשלמה פרים שפתינו.
ב. סעודה שלישית יעשנה לפני השעה העשירית. ואם איחר, לא יאכל מזונות אלא בשר, פירות או ירקות, ולא יאכל הרבה.
ג. רצוי להכין מערב שבת מצה טחונה מעורבת עם ביצה שנלושה יחד, ויבשל אותה תוך החמין, ויאכל ממנה סעודה שלישית עם עוף או בשר, ויברך ע"ז מזונות, ואח"כ על המחיה. ואם לא הכין כן, יקיים סעודה שלישית בבשר ודגים. ואם גם זה לא הכין, יקיים סעודה שלישית בפירות, ורצוי משבעת המינים.
ד. מהדין מותר לאכול עוגיות שנאפו מקמח מצה בערב פסח בסעודה שלישית. ויש אוסרים וראוי לנהוג כמותם כדי לא להכנס לספק ברכות ומעוד כמה טעמים.
ה. אסור לאכול מצה בערב פסח. וכתב הרמב"ם: "אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח, כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח, מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו". ויש שאינם גורסים עד שתצא נפשו. וי"א שלדעת הרמב"ם, אין לאכול אפ' מצה מבושלת כל היום. מכיון שהלכה זו חמורה ביותר, אדם צריך להתרחק מכל האופנים של אכילת מצה בערב פסח אלא אם כן היא טחונה מערב שבת ומבושלת.
ו. מותר לאכול פירות לאחר שעה עשירית, אולם אמרו חז"ל, מצוה על האדם להרעיב עצמו ערב הפסח, כדי שיאכל מצה לתאבון. ובערב פסח שחל להיות בשבת, אם אדם מרגיש רעב לאחר שעה עשירית מותר לו לאכול מעט פירות או ירקות. אבל לא ימלא כרסו מהם.
ז. הנוהגים לקבוע סעודה שלישית על היין, בשבת זו לא ישתו.
ח. מצה שמורה מלאכת יד, אין לטלטל בשבת זו. אולם מצת מכונה אפ' שמורה שאין אדם מקפיד להאכילה לקטנים, מותרת בטלטול, וכ"ש מצה רגילה.
ט. מי ששוהים בשבת זו בביתם, ובליל הסדר מתארחים מחוץ לביתם, ורוצים לאכול ממצה שמורה שלהם, יש להקפיד שיעבירו את המצות ביום שישי, או במוצאי שבת למקום שמתארחים בו. ואם לא העבירו, יש לסמוך על המקילים לטלטל מצה שמורה בשבת, אם הכינה לתת ממנה גם לקטנים.
י. אין לעשות שום הכנות לסדר ליל פסח, אפילו לא סידור השולחן בגלל איסור הכנה משבת ליו"ט.
יא. שינה בשבת תענוג, ובפרט בשבת זו, ולא יתכוין בשינה בשבת להכין עצמו מהיום להלילה, כי אין שבת מכין ליו"ט. ולכן לא יאמר "אני ישן בכדי שאוכל להיות ער בליל הסדר", אולם מותר לחשוב כך.
יב. טוב להרבות ביום זה בלימוד תורה ובפרט בהלכות פסח והסדר.
ערבית מוצ"ש ליל הסדר
א. מקדימים להתפלל ערבית של יו"ט כעשר דקות לפני זמן יציאת השבת שבלוח. התפילה ככל ליל פסח, ואחרי "אתה בחרתנו" לפני "ותתן לנו", אומרים "ותודיענו". ואם שכח לומר אינו חוזר. אולם אסור לו לעשות שום מלאכה.
ב. אשה שלא התפללה ערבית, או איש ששכח לומר "ותודיענו" בתפלה, אסור להם לעשות שום מלאכה האסורה בשבת ואפ' שמותרת ביו"ט, עד שיאמרו: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
ג. אחרי זמן צאת השבת עפ"י הלוח, טוב שהאשה תדליק מיד נרות של יו"ט וצריכה להיזהר להעביר מאש דולקת, וכן שלא תכבה את הגפרור או הנר שבידה. ונהוג לברך לפני ההדלקה, "להדליק נר של יו"ט" ו"שהחיינו".
ד. בשנה שחל ערב פסח להיות בשבת, מברכים במוצאי שבת חמש ברכות וסימנם יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן: א] יין-בורא פרי הגפן. ב] קידוש-אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים. ג] נר-בא"ה אמ"ה בורא מאורי האש (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה). ד] הבדלה-בא"ה אמ"ה המבדיל וכו' בא"ה המבדיל בין קודש לקודש. ה] זמן-שהחיינו.
ה. בנוסח ההגדה אין שום שינוי. אולם בסוף ההגדה, בברכת גאל ישראל, יש אומרים שיאמר מן הפסחים ומן הזבחים, וי"א שלא ישנה, אלא יאמר כרגיל מן הזבחים ומן הפסחים, ככל שנה והכוונה על פסח הבא.
ו. קידוש של ליל פסח, יש הנוהגים לאומרו בישיבה, ולפיכך נוהגים הם גם את ההבדלה לומר מיושב. הנוהגים כדעת האר"י, וכן נוהגים הספרדים, עומדים הן בקידוש והן בהבדלה.
ז. מאחר ומתפללים ערבית מאוחר, ונוהגים לומר הלל בבית כנסת, יש למהר וללכת לבית לקדש. וכן יש למהר לגמור את הסעודה לפני חצות לילה כדי שיאכל אפיקומן לפני חצות. ובמיוחד לאלה שמחמירים לגמור את ההלל של ההגדה לפני חצות.
שכח לומר הבדלה בקידוש ונזכר לפני אכילת כרפס, לדעת מרן השולחן ערוך, יקח כוס של יין ולא יברך הגפן, יברך על הנר ויאמר הבדלה וישתה מן היין.
התחיל את ההגדה ונזכר שלא הבדיל, לפני ששותה כוס שני, יברך על הנר
ויבדיל וישתה בלא ברכת הגפן.
נזכר תוך הסעודה, מפסיק ולוקח כוס יין, אם נוהג לשתות תוך הסעודה, יברך
על הנר ויבדיל. ואם אינו נוהג לשתות יין, ויברך הגפן, נר והבדלה.
אם נזכר אחר ברכת המזון, יברך על כוס שלישי הגפן, אח"כ נר והבדלה.
אם נזכר אחר כוס שלישי, יגמור את ההלל, יקח כוס רביעי ויברך ברכת הנר
וברכת הבדלה.
ואם נזכר אחר כוס רביעי, יקח כוס יין ויברך הגפן, נר והבדלה.
עירוב תבשילין
(בשביעי של פסח או ביו"ט שני של גלויות שחל בחמישי ושישי)
א. כשחל יום-טוב בערב שבת או ביום חמישי ושישי, אסור לבשל בו לשבת, אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום-טוב. [שו"ע סי' תקכ"ז סע' א'].
ב. עירוב זה מכינים בפת ותבשיל. שיעור הפת כביצה או יותר [45 גרם] ומעלה, וטוב שיהיה ככר שלם. ושיעור התבשיל מכזית [72 גרם] ומעלה. וצריך להכין תבשיל שלא יתקלקל עד השבת, ולכן נהגו להכין ביצה קשה. ומי שאין תחת ידו פת, אלא רק תבשיל, יעשה עירוב תבשילין על התבשיל בלבד [שם, סע' ב']. וטוב לעטוף אותם בעטיפה מיוחדת ולהניחם במקום מיוחד שלא יבואו לאוכלם בטעות ביום טוב.
ג. מותר להניח עירוב אפילו בין השמשות ויברך בלי שם ומלכות [כה"ח שם ס"ק י']. אמנם אם התפלל ערבית של יום-טוב, ואפילו אמר רק "ברכו", ונזכר, אף-על-פי שעדיין לא שקעה השמש, אסור להניח עירוב, אלא יסמוך על העירוב של רב העיר [בא"ח צו, ד'].
ד. ישמור את העירוב עד ליל שבת אחר החשיכה. ומצוה להניחם כלחם משנה, ויאכל את המצה של העירוב כלחם משנה בסעודת שבת, ואת התבשיל בסעודה שלישית [בא"ח שם ב'].
ה. טוב להכריז בבית-הכנסת בערב יום-טוב אחרי תפלת שחרית בבוקר וגם לפני תפלת המנחה שמצוה להניח עירוב [אחרונים].
ו. מצוה על רב העיר או על גדול העיר לערב על כל בני העיר הנמצאים ועל אלה שיבואו במשך היום, או על מי שהכין עירוב ואבד לו, או ששכח להכין. הרב מזכה את עירובו לבני העיר על ידי אדם אחר, שאינו מבני ביתו, ואומר לו: "זכה בעירוב זה עבור בני העיר", והוא מגביהו טפח. ואח"כ מחזירו לרב, והרב מברך כנ"ל ומוסיף ואומר: "בדין עירובא וכו' לנא ולכל בני העיר הזאת" [שו"ע שם, סע' ז', י', י"א וי"ב].
ז. מצוה על כל אדם להניח עירוב בעצמו ולא לסמוך על העירוב של רב העיר, [שם סע' ד']. מי שאפשר לו לערב ולא מערב, כי רוצה לסמוך על עירובו של רב העיר נקרא פושע [שם, סע' ז'].
ח. גם מי שהניח עירוב, ויו"ט שני ימים חמישי ושישי אסור לו לבשל מיום טוב ראשון לצורך יו"ט שני וגם לא מיום חמישי לשבת.
ט. גם מי שהניח עירוב, יקדים להכין את צרכי השבת ולא יכינם סמוך ממש לכניסת השבת [בא"ח שם ח'].
י. גם אשה יכולה לעשות עירוב תבשילין ולברך [עיין שו"ע שם סע' א'].
יא. אם נזכר בבית הכנסת שלא הניח עירוב תבשילין, ישאל שאלת חכם, האם יכול לעשות עירוב במקום או יסמוך על העירוב של רב העיר [עיין כה"ח שם ס"ק ט"ו].