הלכות חמץ ומצה
מנהגים וחומרות
מכירת חמץ
הלכות בדיקת חמץ
ניקוי חמץ
לפני הבדיקה
עשרה פתיתים
נר הבדיקה
מקומות הבדיקה
סדר הבדיקה והברכות
ביטול חמץ
הלכות שריפת חמץ
הלכות חמץ ומצה
א. אין לקנות שום מוצר לפסח אלא אם כן יש עליו השגחה שהוא כשר לפסח.
ב. יש להזהר שלא להניח מצרכי מזון המיועדים לפסח במקום שיש חשש שיתערבו עם החמץ וביותר יש להזהר בבית שיש בו ילדים קטנים.
ג. בעלי מכולות וצרכניות יזהרו ביותר להפריד לפני פסח את המדפים שיש עליהם חמץ מהמדפים שיש עליהם סחורה כשרה לפסח. כיון שתערובת עלולה להכשיל רבים ועלולה לבוא מכך תקלה גדולה. ובפסח עצמו צריכים שמירה יתירה. ובערב פסח להוציא את החמץ למחסנים ולא להניחו על המדפים כשהוא מכוסה, כיוון שהמכסה יכול להיקרע ואנשים עלולים לקנות חמץ בפסח ולחשוב שהוא כשר. ועוון תלוי בצוואר המוכר.
ד. כל המצרכים המיועדים לפסח, צריכים להיות שמורים במקומות מיוחדים לבל יפול עליהם אבק קמח, או חמץ.
ה. תרופות חמץ יכול להשהותם בבית, אך אסור להשתמש בהם. ובמקרים מיוחדים ישאל שאלת חכם.
ו. כלים שאינו מכשירן לפסח, צריך לשפשפן היטב בע"פ קודם שעה ששית ולהדיחן בעניין שלא יהיה חמץ ניכר, ויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם בפסח. וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע את המפתח עד לאחר הפסח.
ז. גם מי שמוכר את כל חמצו לגוי צריך לנקות את הכלים כיון שאין נכרי שיקנה את ה"חמץ שבכלים". ואת הכלים עצמם אין אנו מתכוונים למכור. ולכן יש לשפשף ולנקות את הכלים היטב. ובדיעבד, מי שמכר חמץ שבכלים לגוי יכול להשתמש בכלים אלו אחר הפסח. ואם לא מכר לנכרי - ינקה אותם אחר הפסח.
ח. חמץ בערב פסח: אם נמצאה תערובת חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי היא כמו שאר איסורים שבטלה בששים. ולכן אם נמצא גרעין חיטה בעוף ובתבשיל, זורקו והשאר מותר לאכול אפילו בפסח.
ט. לא ישליך גרעיני תבואה לתרנגולים במקום לח תוך שלשים יום, שמא ישכח לבערם.
י. חמץ בפסח: היות שחמץ אוסר אפילו במשהו גם בהנאה, לכן אם נמצא חמץ בתבשיל - הכל אסור. אבל אם נמצא איזה גרעין מחמשת מיני דגן בתוך הפסח, צריכים
לשאול שאלת חכם.
יא. באר מים שנמצאו בה גרעיני תבואה, אין להשתמש במים הללו. אמנם אם אין מים אחרים בנמצא יסננו את המים הללו וישתמשו בהם. ואם נמצא בו חתיכת פת, אסור אפילו אין מים אחרים, וגם סינון לא מועיל.
יב. מצא חמץ בביתו בחול המועד - יוציאו וישרפו מיד. אך לא יברך עליו כיון שכבר ביטלו בערב פסח. וכשמגביה החמץ יכווין לא לזכות בו.
יג. אם מצא חמץ ביום טוב או בשבת חוה"מ וכן בשבת שחל בע"פ אחר זמן הביעור, אסור לטלטלו משום דהוי מוקצה, ויכפה עליו כלי עד מוצאי יו"ט או מוצאי שבת ואז ישרפו.
יד. המוצא חמץ ברשות הרבים בימי הפסח אסור לו להגביהו, ואפילו אם מתכונן שלא לקנותו. ואם חושש שילדים יאכלו אותו, יתכוון לא לזכות ויניח אותו במקום אחר.
טו. מותר להשכיר חדר לנכרי כדי שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שיכניס לתוכו חמץ. מכל מקום, הישראל אינו נוטל ממנו שכר הכנסת החמץ אלא שכר הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ, לא ינכה משכרו [ועיין שו"ע יורה דעה קנא סע' י' מתי מותר להשכיר].
טז. חמץ אחר הפסח: אסור לאכול חמץ ביום שבת שלאחר שביעי של פסח.
יז. חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, ואסור למוכרו לנכרי וכד' אמנם כלים שבלעו חמץ מותרים בשימוש אחר הפסח. הקונה חמץ אחר הפסח, לא יקנה אלא ממי שמכר חמצו לנכרי. ומי שלא מכר חמצו אין לקנות ממנו מספר ימים, עד שייגמר לו החמץ שנשאר אצלו בחנות בפסח.
מנהגים וחומרות
א. קטניות: מעיקר הדין לא קיבלו עליהם הספרדים את האיסור לאכול קטניות בפסח. אבל יש שהחמירו בזה. ויש שנהגו לאכול רק קטניות טריות ולא יבשות. יש נהגו לאסור כל קטניות והתירו אורז. יש שנהגו לאסור כל קטניות יבשות והתירו קטניות קליות. ויש שלא השתמשו בשמן ולא בסוכר אלא בשמן זית. והרוצה לשנות מנהגו יעשה שאלת חכם. אמנם מי שרוצה לנהוג חומרה חדשה, יעשה תנאי לפני כן, שעושה המנהג הזה בלי נדר.
ב. אשה שנהגו בבית הוריה איסור באכילת אורז בפסח המתחתנת עם בעל הנוהג בזה היתר, תעשה התרת נדרים על מנהגה שמקדם ותהיה מותרת באכילת אורז. אמנם אינה חייבת לאכול אם אין רצונה בכך. ומותר לה לבשל לבעלה אף אם היא אינה אוכלת מכך, והוא הדין בשאר מנהגי האיסור ולעניין בישול ביו"ט תעשה שאלת חכם [ועיין "רב פעלים חלק ג' סימן ל'].
ג. "מצה עשירה" היא מצה הנאפית מקמח רגיל עם מי ביצים או שאר מי פירות, כגון חלב או יין וכדומה, וצריך להזהר מאוד מאוד שלא יתערב בהם אפילו מעט מים. ומעיקר הדין מותר לאוכלה בפסח אך מכיון שאפילו טיפת מים מחמיצה אותם נהגו כיום שלא לאוכלם, ובפרט עוגות שנעשות במפעלי תעשיה שקשה מאוד להשגיח עליהם שלא תבוא אליהם טיפה אחת של מים.
ד. עוגה שנאפתה מקמח העשוי ממצה טחונה אין בו שום חשש, וצריך מאוד להבדיל בין שני סוגי עוגות אלו.
ה. שרויה. יש שנוהגים לא לאכול מצה שרויה מחשש שמא היא תחמיץ על ידי המים, ומחמירים כמו כן שלא להשתמש בקמח מצה לקציצות או דגים. ואנו לא נוהגים בחומרה זו כיון שאין המצה יכולה להחמיץ אחרי האפיה, ובפרט מצות מכונה של היום שהם דקות ביותר. ומי שהחמיר ורוצה להקל בזה צריך "התרת נדרים" ע"י חכם.
ו. חלב: נהגו להחמיר שלא לשתות חלב מבהמת גוי שאכלה חמץ בפסח וכל שכן בהמת ישראל בגלל איסור הנאה מחמץ בפסח.
ז. עופות: מי שנהג לא לקנות עופות בפסח מחשש שמא ימצא בהם חיטים ושעורים, אם רוצה לשנות מנהגו צריך התרת נדרים.
ח. הקונה עוף חי בפסח יכווין שלא לקנות את החמץ שבזפק ובקורקבן, וכשפותח את העוף יזרוק את החמץ שבו.
ט. אורחים: מי שמתארח אצל חבירו לא יאכילנו דבר האסור לו. ונהגו שלא להגיש לאורחים בפסח אלא רק דברים שאין עליהם שום חשש כגון תמרים ושקדים.
י. שינוי מנהג: מי שנהג להחמיר שלא לאכול תבלין מסוים ורוצה כעת לשנות, עליו לשאול שאלת חכם.
מכירת חמץ
א. מי שיש ברשותו חמץ שלו בפסח, עובר בכל רגע ורגע על בל יראה ובל ימצא. והחמץ אסור בהנאה לעולם, אפילו ביטלו קודם פסח. ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מן העולם, צריך למכרו לגוי קודם הפסח בשעה שהוא עדיין מותר בהנאה.
ב. ולא יהא ענין מכירת חמץ אצל האדם כמו מצות אנשים מלומדה, אלא צריך שיגמור בדעתו שהוא מוכרו באמת לגוי מכירה גמורה וחלוטה. ולא ימכור בפחות מן המחיר הראוי ויעשה קנינים כדין וכן יקבל מן הגוי דמי קדימה. ולאחר הפסח יבקש מאת הגוי שישלם לו את החוב. וכאשר ישיבהו שאין לו כסף, יבקש ממנו שיחזור וימכור לו את החמץ בעד כך וכך. ולא יהא הדבר כמשחק בעלמא, אלא כדרך הסוחרים ממש. ומאחר ויש דינים רבים כיצד להקנות לגוי, על כן לא יעשה את המכירה באופן פרטי, אלא באמצעות רבנות מוכרת, או על ידי חכם המומחה לדבר.
ג. החמץ שהוא מוכר לגוי צריך שלא יהא בביתו של ישראל. ואם הגוי לוקח את החמץ לתוך ביתו, מה טוב. ואם אי אפשר שיקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מונח בו. ואע"פ שמוכר החמץ אינו בעל הדירה, יכול הוא להשכיר את הדירה לנכרי למספר ימים.
ד. אם אינו יכול להשכיר לו כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, ואף על פי כן ישכיר לנכרי את המקום ודרך גישה אליו.
ה. מי שנוסע לפני פסח וסומך על אשתו שתמכור ותבדוק את החמץ - כדאי שיתן לה רשות בפירוש למכור את החמץ ולהשכיר את החדר. וגם אם לא נתן רשות במפורש, יכולה למכור ולהשכיר ולבדוק.
ו. החמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (זכוכית. מתכת וכד') לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן הגוי, יצטרך טבילה מחדש, בלי ברכה. ולכן ישאיל את הכלי לנכרי כדי שיהא החמץ בתוך כליו של קונה.
ז. צריכין ליזהר שלא ליהנות לאחר הפסח מחמצו של ישראל שהוא חשוד שלא מכרו כדת.
הלכות בדיקת חמץ
ניקוי חמץ
א. לפני ליל י"ד בניסן יש לנקות את הבית ומקום העבודה, את המחסן ואת מקומות האיחסון שבתוך הבית (מעל האמבטיה, מתחת לכיורים וכד'), את החצרות בבית ובמקום העבודה, את המכונית הפרטית והמכונית שעובד בה, את הארונות והמקרר, וכל מקום אחר שהאדם השתמש בו כדי שלא ישאר שום חשש חמץ. כן יש לבדוק את כיסי הבגדים וביחוד בגדי הילדים, את התיקים ואת ילקוטי בית הספר פן נשאר שם חמץ. ולסברת הרמב"ם הניקוי הוא חיוב בפני עצמו.
ב. יזהר כל אדם לדקדק בניקוי כל הבית, שלא יהיה ברשותו אפילו כלשהו חמץ, וידוע מה שאמרו תלמידי רבינו האר"י זיע"א שהנזהר מכלשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה.
ג. יש לדקדק בניקוי המטבח, היות ומצוי שם חמץ תדיר. לכן יש לנקות באופן יסודי את המקרר, הארונות וכדו'. ולאחר הניקוי ראוי לצפות את המדפים בנייר, ואם יש בהם חורים או סדקים יסתמום בדבק וכדו', כיון שגרגיר אחד של חמץ שנופל לתבשיל אוסר את הכל, כי חמץ בפסח אפילו באלף לא בטל.
ד. יש לנקות היטב במקומות שעלולים להמצא פירורי לחם, כגון: בין קפלי הגומי בדלת המקרר, פנות החלון של תנור האפיה, בפינות ארגז הלחם. יש להצניע את הארגז מחוץ למטבח.
ה. יש לנקות היטב את המחזורים כיון שיש הרבה המשתמשים בברכת המזון המופיעה בתוך ההגדה גם בחג הסוכות ובחג השבועות, ויתכן שיהיו שם פירורי לחם וכדו', ויש לחוש בליל הסדר שכשיאמר את ההגדה יפלו פירורי חמץ לתוך מאכלו ויכשל באכילת חמץ בפסח. לכן מה טוב להשתמש במחזורים מיוחדים לפסח.
ו. טוב להזהר שלשים יום קודם הפסח מלהוליך חמץ לכל מקום בבית, ולהשגיח על הילדים בכך.
לפני הבדיקה
א. בלילה שלפני ערב פסח בודקין את החמץ. וצריכים לבדוק מיד בתחלת הלילה, כשמונה עשרה דקות אחר השקיעה - בצאת הכוכבים. ולכן יש להזדרז מיד אחר תפילת ערבית לילך לביתו ולהתחיל מיד בבדיקה.
ב. אסור להתחיל לאכול סעודה או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם זמן הבדיקה. אבל לאכול פחות מכביצה (כחמשים וששה גרם) פת או עוגה - מותר. וכן לשתות תה או קפה או לאכול פרי מותר. וכשמגיע זמן הבדיקה צריך להפסיק הכל ומיד יתחיל בבדיקה.
ג. אסור להתחיל ללמוד תורה קודם זמן הבדיקה, ובודאי שאסור ללמוד דברים אחרים. וגם אם יש לו עת קבוע ללמוד, לא ילמד עד שיבדוק.
ד. יניח קודם הבדיקה את החמץ שהוא משייר לאכילה או למכירה. ויניחנו במקום משומר היטב. וגם את החמץ שהוא מוצא בבדיקתו וצריך לשרפו למחר, יניח במקום משומר שלא יאבד ממנו. ויניחנו במקום שיראהו למחר ולא ישכח לשרפו.
עשרה פתיתים
א. על פי האר"י טוב שהאשה או אחד מבני הבית (שאינו הבודק) יקחו קודם הבדיקה עשרה פתיתי לחם פחותים מכזית, עטופים בנייר, ויפזרו אותם בבית. וטוב לרשום את המקום שמניחים בהם את הפתיתים כדי שלא ישכח מקומם. אמנם אין להסתפק בלקיטתם אלא צריך לבדוק כל המקומות מחמץ. ומי שהוא רק מקבץ פתיתים אלו לא קיים מצות בדיקה וכמעט בירך ברכה לבטלה.
ב. אם לא מצא אחד מפתיתים אלו, יחפש שוב. ואם לא מצא יבטל אותו בפירוש כשמבטל את החמץ.
ג. עשרה פתיתים אלו שורפם למחרת עם שאר החמץ שמצא.
נר הבדיקה
א. אין בודקים לאור נר של חלב או צלוחית של שמן ולא בנר קלוע וכד' בכדי שיוכל לבדוק היטב בחורים ובסדקים ולא יחשוש מהאש.
ב. בודקים לאור נר של שעוה, ומי שאין לו שעוה יבדוק בנרות המצויים היום העשויים פרפין, ואם אין לו גם כאלה, יבדוק בכל נר שיש לו. ואפילו לאור פנס יד, ויברך על בדיקה זו. ויש חולקין וע"כ ידליק גפרור ויברך ויתחיל לבדוק בו ואח"כ ימשיך בפנס.
ג. אין לבדוק עם מנורה המחוברת לחשמל, אפילו אם אפשר לטלטלה.
ד. בשעת הבדיקה כדאי ע"פ הסוד להוליך עם הבודק קערה עם מלח וסכין. וטוב שיהיה בקערה גפרורים או מצית שאם יכבה הנר, ידליקו אותו ללא הפסקה.
מקומות הבדיקה
א. צריך לבדוק את כל החדרים שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ, אפילו המרתפים והעליות החנויות והמכונית. כמו כן צריכין לבדוק את כל הארונות והמקררים שמחזיקים בהם חמץ. ויבדוק גם תיקי ילדים גברים ונשים מחמץ, וגם הכיסים שבבגדים שלו ושל הילדים שלפעמים שמים בהם עוגות וממתקים צריכין בדיקה.
ב. כל מקום שיש לחוש שמא הוכנס לשם חמץ, צריך בדיקה. משום כך יש לבדוק מתחת למיטות, בפרט בבית שיש בו ילדים.
ג. לא יקוץ בבדיקתו כי לפום צערא אגרא.
ד. אם קשה לאדם לבדוק בעצמו את כל המקומות, יעמיד את אשתו או בניו הגדולים אצלו בשעה שמברך, ואחר כך יתפזרו לבדוק לאור הנר כל אחד במקומו על סמך הברכה שבירך בעל הבית.
ה. אפילו אם בדק וניקה את הבית ביום י"ג, חייב לבודקו בליל י"ד.
ו. רפת של בקר שנותנים בה תבואה לבהמות לאכול, וכן לול של תרנגולים שנותנים להם שם תבואה, אינן צריכין בדיקה, כי שמא לא נתחמצה כלל התבואה, ואם תרצה לומר שמא נתחמצה, עדיין יש ספק שמא אכלו את הכל ולא השאירו כלום. אבל אם נתנו להם בה תבואה חמוצה, שאין כאן אלא ספק אחד שמא אכלו הכל, אין סומכין על זה, וצריכין בדיקה.
ז. חייבים לבדוק בליל י"ד גם את החדרים שמוכרים לגוי עם החמץ, כיון שאין הרבנים מוכרים את החמץ של העיר לנוכרים עד למחר. ובשעת הבדיקה ירכז את החמץ ויסמן לעצמו את מקום החמץ.
ח. אם מכר את החמץ דרך רבנים שמוכרים חמץ גם ביום י"ג, אין חיוב לבדוק את החדרים שיש בהם חמץ. ודוקא שהשכיר החדר עם החמץ, אבל מכר החמץ בלבד חייב לבדוק. ובכל מקרה יבדוק חדר אחד בדירתו או חדר שיתנו לו לגור בו במקום שאליו הוא הולך, כדי שיקיים מצות בדיקת חמץ.
ט. חדר שצריך בדיקת חמץ ומילאו בו חפצים ולא בדקו קודם שעשאו מחסן, אם יש בדעתו לפנותו קודם שיגיע זמן בדיקת חמץ, אינו צריך להטריח עתה לפנותו ולבדקו. אם יש בדעתו לפנותו בתוך ימי פסח, צריך לפנותו עתה ולבדקו בלא ברכה ואעפ"י שיש טורח רב וחסרון כיס. ואם יש בדעתו לפנותו רק אחרי הפסח, והניח את החפצים תוך שלשים יום שלפני הפסח, חל עליו חיוב בדיקה, ואפילו בדיעבד אם שכח ולא בדקו, צריך לפנות את האוצר ולבדקו בלילה תיכף לאחר שנזכר. ואם יש בדעתו לפנותו רק אחרי הפסח, והניח את החפצים קודם שלשים יום שלפני הפסח, אינו צריך עכשיו לטרוח ולבדקו. אמנם אם ידוע לו שיש שם חמץ יבער אותו לפני שמכניס בתוכו חפצים.
י. בית הכנסת ובית המדרש צריכים בדיקה על ידי הגבאי או השמש. ואף על פי שמנקים אותם לפני כן, צריך לחזור ולבדוק אותם בליל י"ד לאור הנר, ואין מברכין על בדיקה זו. וטוב לעשותה מיד אחרי בדיקת הבית, שאז היא נפטרת בברכה שמברך הבודק בביתו.
סדר הבדיקה והברכות
א. יטול ידיו בלי ברכה קודם הבדיקה ויזהר שלא לשמוע בזמן הבדיקה אפילו קלטות של שירי קודש ודברי תורה, שלא יסיח דעתו.
ב. קודם שמתחיל לבדוק יאמר "לשם יחוד" ככתוב במחזור, ויברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ". ואע"פ שעתה עדיין אינו מבערו, מכל מקום מברך "על ביעור", לפי שמיד לאחר הבדיקה יבטל את החמץ שאינו ידוע לו, וירכז את החמץ הידוע לו לצורך שריפתו ביום המחרת, וזהו ביעור לחמץ.
ג. אם בירך "על בדיקת חמץ", או "לבער את החמץ" יצא.
ד. לא יפסיק בין הברכה לתחילת הבדיקה. וטוב שלא יפסיק עד גמר כל הבדיקה, אלא במה שהוא מענין הבדיקה.
ה. שכח והפסיק בדיבור שלא בענין הבדיקה לפני שהתחיל לבדוק יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ויחזור ויברך.
ו. שכח והפסיק בדיבור שלא בענין הבדיקה אחרי שהתחיל לבדוק, לא יחזור ויברך.
ז. אם הפסיק בענין הבדיקה, לפני שהתחיל לבדוק כגון שכבה הנר וביקש שידליקוהו, אינו חוזר לברך. אולם לכתחלה, גם דיבור מעין זה לא ידבר אלא לאחר שבדק מעט.
ח. אין לברך "שהחיינו" לפני הבדיקה, אולם אם יש לו בגד או פרי חדש טוב לברך עליהם ולכוין לפטור גם את הבדיקה, אלא שבמקרה זה יברך "שהחיינו" לפני שיברך "על ביעור חמץ".
ט. בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים, ואפילו אם הם רחוקים זה מזה, אין ההליכה נחשבת להפסק. ואם עבר זמן רב והיה היסח דעת גדול מהבדיקה הראשונה - צריך לחזור ולברך על שאר המקומות שבודק.
ביטול חמץ
א. אחר הבדיקה יבטל את החמץ מיד. ועיקר הביטול הוא בלב, שיגמור בלבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כמו עפר וכדבר שאין בו צורך כלל. ותקנו חכמים שיוציא דברים אלו גם בפיו ויאמר "כל חמירא" וכו'. ומי שאינו יודע פירושו, יאמר בלשון שהוא מבין. "כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יהיה בטל וחשוב כעפר הארץ". ובדיעבד אם אמר בלשון ארמית ואינו מבין אותה אך יודע שמשמעותה ביטול חמץ יצא
ידי חובת ביטול.
ב. נוהגים לומר את הביטול ג' פעמים לחיזוק הענין ואין מזכירים בו הפקר אלא "ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא".
ג. נוהגים לומר "לשם יחוד" ו"יהי רצון" מספר "לשון חכמים" המופיע במחזורים לפני הביטול בלילה וביום.
ד. יש להצניע את כל החמץ שנשאר אחרי הבדיקה לצורך סעודת הערב והבוקר. ובפרט יש להזהר בזה כשיש בבית ילדים קטנים. ולכן יש לכסות את החמץ ולהניחו במקום מוצנע. וכשאוכלים בערב ובבוקר יש להקפיד שיאכלו במקום מיוחד ולא יסתובבו בבית, שלא יתפזרו הפירורים ואם יתפזרו יחזור ויבדוק.
בדיקת חמץ שלא בזמנה
א. חדר שצריך בדיקת חמץ, ורוצים לעשות ממנו מחסן ולמלא בו חפצים שמחמת זה לא יוכל לבדקו כשיגיע ליל י"ד, צריך לבדוק תחלה את החמץ שם בלילה כמו שבודקין את החמץ ליל י"ד, ללא ברכה, ואפילו יש עוד זמן רב עד הפסח.
ב. שכח ולא בדק בתחילת הלילה יכול לבדוק במשך כל הלילה. לא בדק בלילה - יבדוק ביום י"ד. גם קודם בדיקה זו לא יאכל, וגם על בדיקה זו מברך. וגם בדיקה זו בודק לאור הנר. לא בדק קודם הפסח יבדוק בפסח (ועל בדיקה לאחר ביטול יש ספק אם יברך). לא בדק בפסח בודק אחר הפסח, אך לא מברך על בדיקה זו.
ג. היוצא לדרך או למילואים לפני פורים ואינו חוזר עד אחרי פסח מבער חמץ שבעין ואינו חייב לבדוק, אמנם אם חושב לחזור לפני הפסח או בפסח בודק בלילה לפני הנסיעה בלי ברכה, ואפילו אם נוסע זמן רב לפני פסח. ואם יוצא אחרי פורים חייב לבדוק לילה לפני שיוצא בנר בלי ברכה אע"פ שיחזור אחר פסח. אמנם אם אשתו נשארת בבית אינו צריך לבדוק, אלא תבדוק היא בליל י"ד בברכה. וכן יכול להניח שליח שיבדוק במקומו בליל י"ד בברכה. (הכלל: כל שבודק לפני ערב פסח בודק בלילה עם נר ובלי ברכה. כל שבודק אחר ביטול החמץ בודק מיד עם נר ואפילו ביום ובלי ברכה).
ד. הנוסע לחוג את החג בבית הוריו ויוצא לפני ליל י"ד, ולא יחזור עד אחר החג, חייב לבדוק את ביתו בלילה לפני שיוצא בלי ברכה, כדי שלא יכשל חלילה בבל יראה ובל ימצא ובאיסור חמץ שעבר עליו הפסח.
ה. כשהשליח מבטל את החמץ יאמר בנוסח זה "כל שאור וחמץ שיש לפלוני שראינו אני או פלוני או שלא ראינו, שביערנו אותו או שלא ביערנו, יהיה בטל וחשוב כעפר הארץ". ומכל מקום, גם הוא באשר הוא שם בערב פסח בבוקר לפני זמן הביעור, יבטל את החמץ ויאמר: "כל חמץ ושאור שיש לי בבית או בכל מקום אחר, שראיתי או שלא ראיתי שביערתי או שלא ביערתי יהיה בטל וחשוב כעפר הארץ".
הלכות שריפת חמץ
א. החמץ מותר בהנאה שעה זמנית אחרי שליש היום, ומותר למכרו אז לגוי. וצריך לשרוף את החמץ ולבטלו כל זמן שהוא מותר בהנאה. אח"כ החמץ אסור גם בהנאה.
ב. טוב לשרוף את החמץ בשעה מוקדמת ולא לחכות לסוף הזמן. בשעה שבא לשרוף את החמץ, יאמר תחלה "לשם יחוד" כמצוין לקמן. ואינו מברך על הביעור כיון שבירך על כך כבר בלילה.
ג. נוהגים לשרוף את החמץ ורק אח"כ לבטלו ולומר כל חמירא וכו' כמופיע במחזור ואם אינו מבין ארמית יאמר: "כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ".
ד. טוב שלא להשאיר בבית חמץ ממש על דעת למוכרו לנכרי, אלא אם כן יש לו חנות ובה הרבה חמץ. והחכם עיניו בראשו יראה כבר מר"ח ניסן שכל החמץ יאכל עד ערב הפסח ולא לקנות יותר מוצרי חמץ. אמנם מהיות טוב מוכרים את החמץ אע"פ שאין מניחים בביתם חמץ ידוע שמא נשאר באיזה מקום ולאו אדעתיה.
ה. קודם זמן איסור חמץ יכול לזרוק את החמץ באשפה ברשות הרבים, אבל מפני "כבוד הלחם" טוב לעוטפו בניר. ואם החמץ נשאר באשפה אפילו אחרי זמן איסורו, אין צריך לבערו. אך לא ישליכנו בחצרו, ואפילו לא בפח האשפה הפרטי בחצרו.
ו. ביום י"ד בבוקר ישרוף את עשרת פתיתי החמץ שנמצאו בבדיקה וכל החמץ שנמצא בבית ושנמצא בבדיקה לקיים מצות "תשביתו שאור מבתיכם", והרא"ש היה משתדל לשרוף את החמץ בעצמו.
ז. גם הנשים חייבות במצות ביעור חמץ. ולכן אם אין האיש בביתו, תבער האשה את החמץ בבוקר, והבעל יבטל החמץ בכל מקום שהוא נמצא.
ח. ואעפ"כ גם האשה תבטל את החמץ ביום י"ד אחרי הביעור. ותאמר "כל חמץ ושאור שיש ברשותי או ברשות בעלי שראינוהו או שלא ראינוהו שביערנו אותו או שלא ביערנו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ".
ט. יכול אדם למנות שליח שישרוף את החמץ בשעה הנכונה והוא בעל הבית - יבטלנו במקומו אחר כך.
י. אם בנו או אשתו או שליח שלו שורפים את החמץ, והם גם מבטלים אותו, צריכים לומר בביטול: "כל שאור וחמץ שיש ברשות פלוני שראינו אותו אנו או פלוני או שלא ראינו, שביערנו או שלא ביערנו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ".
יא. טוב שלא ישפוך נפט על החמץ לפני שהחמץ נשרף. כדי לקיים מצות ביעור חמץ על ידי שריפה.
יב. אחר השריפה יאמר לשם יחוד ואח"כ שלש פעמים נוסח: "כל חמירא וכו'", וצריך שיבין פירוש המלים דהיינו: "כל שאור וחמץ שיש ברשותי שראיתי ושלא ראיתי, שביערתי ושלא ביערתי, יהא בטל וחשוב כעפר הארץ".