הלכות יום טוב

הלכות שמחת יום טוב

א. כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגו, כך מצוה לכבד את הימים הטובים ולענגן, שנאמר "לקדוש ה' מכובד". וכל הימים הטובים נאמר בהם מקרא קודש [רמב"ם פ"ו ה"ט ועיין כה"ח תקכ"ט ס"ק ד'].

ב. איזהו כבוד? זה שאמרו רז"ל שיכנס אדם לחג כשהוא נקי ומסופר, ולבוש בגדים נאים. איזהו עונג? זה שאמרו רז"ל שחייב לאכול ביום טוב שתי סעודות, אחת בלילה ואחת ביום. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו. אבל סעודה שלישית, אין נוהגין בו [כה"ח תקכ"ט ס"ק י"ב].

ג. חייב לשמח את אשתו ובניו ואת כל הנלוים אליו כל אחד כראוי לו. לקטנים נותן אגוזים וממתקים. לאשתו ולבנותיו קונה בגדים ותכשיטים כפי יכלתו. ולכולם נותן בשר ויין או שאר מאכלים שערבים להם. ונוהגין להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר מבשבת, כיון שרק ביום טוב נאמר "ושמחת בחגך".

ד. בגדי יום טוב יהיו יקרים יותר משל שבת [כה"ח תקכ"ט ס"ק ב' כ"ג].

ה. אע"פ שהאכילה והשתיה בחגים היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כולו, שהרי כבר נאמר "עצרת לה' אלהיך". ואע"פ שנאמר "עצרת תהיה לכם", כבר פירשו רז"ל חציו לה' וחציו לכם. לפיכך צריכין לעסוק גם בתורה [כה"ח שם].

ו. כשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל גם לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. שנא' "והלוי והגר והיתום" וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו. ועל אלו נאמר "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יאשמו כי לחמם לנפשם". וכתב על זה בזוהר הקדוש פרשת יתרו "תא חזי בכולהו שאר זימנין וחגים בעי בר נש לחדי ולמחדי למסכני. ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשיה סגי, דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חידו לאחרא. [תרגום בא וראה שבכל המועדים והחגים צריך אדם לשמוח ולשמח את המסכנים. ואם הוא שמח לבדו, ולא נותן למסכנים עונשו גדול, כיון ששמח לבדו ולא נתן שמחה לאחרים] עליה כתיב "וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם" [עיין רמב"ם הלכה ח"י, וכה"ח תקכ"ט ס"ק מ"ב].

ז. כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מה שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, כי השכרות והשחוק וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנא' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. הא למדת שהעבודה היא בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות [שם ושו"ע סע' ג'].

ח. מדת החסידים אשר ה' לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם יותר ויותר הם מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שמח אותם. ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו, אם כך היא שמחת העוה"ז אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער, מה תהיה שמחת העוה"ב התמידית שאין אחריה תוגה. ויתפלל להקב"ה שיטה את לבו לעבדו ולעשות רצונו בלב שלם, ושישמחנו בשמחת עולם, ויזכנו לחיי העוה"ב לאור באור פני מלך חיים [כה"ח תקכ"ט ס"ק י"ב].

ט. חייב כל אדם להשגיח על בני ביתו שלא יטיילו במקום שיבואו ח"ו לידי קלות ראש בהתערבם עם קלי הדעת, רק יהיו קדושים כי קדוש היום [עיין סעיף ד'].

י. יזהר לדלג לשון מחילה וסליחה על עוונות ופשעים האמור בבקשות שאומרים קודם ואחר אמירת תהילים, כי יום טוב הוא [בא"ח במדבר ו'].

יא. נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים והוא אסרו חג ונוהגין שאין מתענין בו אפילו חתן וכלה ביום חופתן ולא יארצייט [עיין ס' תכ"ט סע' מ"ה וס' תצ"ד סע' ג' וכה"ח ס"ק מ"ז].

מלאכה ביום טוב

א. אמרו חז"ל: לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיהיה האדם פנוי מעסקיו לעסוק בתורה. ואמרו חז"ל: חציו לה' וחציו לכם. ולכן צריך האדם לעסוק בתורה בימים טובים, גם ביום וגם בלילה [סי' תקכ"ט סע' א].

ב. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואף על גב דהותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מכל מקום אסרו חז"ל קצירה, דישה, עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות, תלישה מן המחובר, צידה וכל כיוצא בזה, מפני שדברים אלו דרכן לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן, אסור לעשות גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו [בא"ח במדבר ח'].

הלכות אלו של יום טוב שייכות בנשים כמו באנשים. הכנת אוכל הלכות אלה של הכנת אוכל שייכות ליום טוב וחלקן אינו שייך לפסח כגון ו י .

א. אסור לטחון או לרסק ביום טוב ע"י מטחנת יד או פומפיה (וכ"ש במטחנת חשמל) אפילו בשינוי ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בערב יו"ט, אבל לטחון במכתשת בשינוי או לרסק בשינוי ע"י מזלג מותר [עיין שו"ע תקכ"ד וכה"ח שם ס"ק י"ד].

ב. מותר לרסק או לפורר מצות ביד כי אין טוחן אחר טוחן [שו"ע סי' תק"ד וכה"ח סי' תצ"ד ס"ק כ"ב].

ג. לא נוהגים להשתמש בשום קצוץ דק דק ביו"ט כיון שיש בקציצתו טחינה, ומלבד זאת אין להשתמש תמיד בשום קצוץ או מקולף מבעוד יום מכיון ששורה עליו רוח רעה [נדה יז.]. (*ויש שאין אוכלים שום בפסח)

ד. מותר לברור אורז או קטניות ביום טוב, וכשבורר ביום טוב, לא יברור כדרך שהוא בורר ביום חול במגש וכד' [שו"ע תק"י סע' ב']. (*אין בוררים אורז בפסח)

ה. מותר להקפיא מים ביום טוב (כמו בשבת).

ו. אסור לנפות קמח וכד' ביום טוב, ואפילו על ידי שינוי. אבל אם ניפו מאתמול ונפל לתוכו לכלוך, מותר לנפות פעם נוספת. ויש מחמירים ואומרים שמותר לנפות רק בשינוי. ושינוי זה יכול שיהיה על ידי שינפה אותו על שולחן ולא לתוך קערה [שו"ע תק"ו סע' ב' בא"ח במדבר י"ח]. (*אין מנפים קמח בפסח)

ז. אם ניפה קמח וכד' מערב יום טוב ורוצה כעת לנפותו שנית, מותר לנפות רק בשינוי [שם]. (*אין מנפים קמח בפסח)

ח. לישת בצק ועריכתו מותרת. ובלבד שלא ימדוד את הקמח אלא יקח באומד הדעת [שו"ע תק"ו סע' ב' בא"ח במדבר י"ז]. (*לא לפסח)

ט. אשה שלשה בצק ביום טוב יכולה להפריש ממנה חלה אבל לא לשורפה ביום טוב, אלא תשמור אותה למוצאי יום טוב ואחר כך תשרפנה. ולא תוריד את החלה מידה, אלא בעודה בידה תעטוף אותה בנייר ותניח אותה בתוך שקית נילון ותזרוק לאשפה. אם הניחה את החלה מידה אינה יכולה אחר כך לטלטל אותה מפני שהיא מוקצה. אמנם, אשה שלשה בצק בערב יום טוב ושכחה להפריש ממנה חלה, אינה יכולה לאכול ממנה בארץ ישראל (שחיוב חלה יותר מחו"ל) על סמך מה שתפריש במוצאי יום טוב. אבל יכולה ללוש ביום טוב עיסה נוספת, ולחבר אותה עם העיסה שנילושה בערב יום טוב, ותפריש משניהם יחד חלה אחת. ועצה זו טובה רק אם היא צריכה את כל הבצק [שו"ע יו"ד סי' שכ"ג ועיין כה"ח סי' תק"ו ס"ק כ"ט].

י. אפיית הבצק בתנור אפיה מותרת, אך הדלקת התנור אסורה (מדין הבערה), ולכן אפשר לאפות רק אם תנור מופעל על ידי שעון שבת מערב יום טוב.

יא. כשרוצים לבשל על עצים או על גחלים וכד' יש להקפיד שלא לבקע עצים שלא לצורך. ואם העצים ראויים להסקה כמות שהם אין לטרוח ולבקעם. ואם אינם ראויים להסקה מותר לבקעם בסכין [שו"ע סי' תק"א סע' ב' ובא"ח שם י"ד].

יב. אם יש אבנים או עצים מונחים מערב יום טוב, מותר להניח קדרה או עצים על גביהן [עיין שו"ע סי' תק"ב סע' א']. אמנם אסור לערוך אבנים כאהל על מנת להניח עליהם את הסירים.

יג. יש אומרים שאין להכין אוכל ביום טוב שאפשר להכינו בערב יום טוב, אלא אם כן טעמו של האוכל ייפגם אם יכינו אותו ביום קודם. [עיין כה"ח סי' תצ"ה ס"ק י'].

יד. יש מקומות שנהגו לשחוט ביום טוב גם בלי צורך גדול, [עיין נהר מצרים], ויש מקומות שלא היו שוחטים כלל [כרם חמר]. ובכל מקום נהגו להקל בעופות לשוחטן ביו"ט, רק יזהר למרוט את הנוצות שבצוואר קודם יו"ט, ויזהר להכין עפר לכסות את הדם מערב יום טוב [עיין שו"ע סי' תצ"ח סע' י"ג י"ד].

טו. לא ישחט תרנגולים ועופות ביום טוב אלא אותם שהם מוכנים לשחיטה, ולא אלה שעומדים לגדל ביצים [עיין שו"ע תצ"ז סע' ו'].

טז. מותר למלוח רק את הבשר שהוא צריך ביום טוב. אמנם אם יש לו הרבה בשר וחושש שאם לא ימלחנו יתקלקל הבשר עד אחרי יום טוב, יכול למלוח הרבה ביחד באופן שאינו מולחם בפני עצמם, אלא ביחד עם הבשר שהוא צריך ביום טוב. אבל אין למלוח אחד אחד [שו"ע וכה"ח סי' ת"ק ס"ק מ"ו].

_

הבערה וכיבוי

א. אסור להדליק אש ביום טוב על ידי גפרור או מצית גז או חשמל. וכן אסור להדליק אור או כל מכשיר חשמלי ביום טוב. אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום או הדלקת סיגריה. ויזהר שלא לכבות את הקיסם שמעביר בו את האש [בא"ח במדבר ט"ו, רב פעלים ח"ב סי' נ"ח ונ"ט].

ב. מותר להעביר אש בעזרת גפרור דוקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור על ידי חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור על ידי קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדומה, אולם מגחלת מותר [שם].

ג. מתוך שהותרו הוצאה והבערה לצורך, הותרו גם כן שלא לצורך. ולכן מותרת הוצאה והבערה שלא נעשית לצורך אכילה ובלבד שיהיה בזה צורך קצת, ולכן נוהגים להדליק נר יארצייט ביום טוב, שהוא לצורך הנשמה [כה"ח סי' תקי"ד ס"ק ע"ט ותקמ"ח ס"ק ד'].

ד. מותר לעשן סיגריה ביום טוב, אמנם יש להקפיד שלא להדליק אש בגפרור, ושלא לכבות את הגפרור או את הסיגריה [עיין כה"ח תקי"א ס"ק ל"ה].

ה. אסור לכבות אש ביום טוב. ואפילו יש לאדם בבית תנור מעשן, אסור לכבותו. אמנם יכול להוציאו מחוץ לבית כדי שיוכל לשהות בבית בנחת [בא"ח במדבר כ"ה].

ו. אסור לכבות נר או חשמל ביום טוב, אפילו לצורך הנאתו, כגון שרוצה לישון וכד'.

ז. מותר לכוון "שעון גז" על מנת שיכבה את הגז ביום טוב, ובלבד שעושה כן קודם שמדליק את הגז [אחרונים].

ח. אפשר לכבות אש של גז ביו"ט על ידי "גרמא" ובלבד שלא תהא בזה הערמה. כיצד? מניחים על הגז כלי מלא מים בכדי שירתחו ויגלשו המים ותכבה האש. דבר זה מותר רק כשצריך באמת את המים לצורך קפה וכד' [אחרונים].

ט. אסור להנמיך אש או חום של פתילה או כפתור חשמל אפילו לצורך בישול ביום טוב, אבל מותר להנמיך אש כירים של גז לצורך בישול שהאוכל לא ישרף [אחרונים].

י. מותר לכסות אש בכלי או באפר אף על פי שיש חשש שהאש תכבה, ודוקא באופן שלא ודאי תכבה [בא"ח במדבר כ"ה].

יא. מותר לחמם את הבית ביו"ט. ויש אומרים שמותר רק אם הקור גדול, או עבור ילדים קטנים, ובלבד שיהיה בדרך המותרת ביום טוב, כגון שיוסיף עצים או שיעביר אש ממקום אחר. אבל אסור להדליק הסקה על ידי חשמל [עיין שו"ע סי' תקי"א סע' א'].

הכנת אוכל ליום אחר

א. אסור לאפות ולבשל ביום טוב לצורך יום חול, וכן אסור לבשל ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני. אבל מותר לבשל ביום ראשון הרבה שיאכל בו ביום וישייר ליום שני, אך יזהר שלא יאמרו בפירוש שהוא מבשל הרבה לצורך הלילה מפני זילותא של יום טוב. ואחר שאכל את הארוחה האחרונה ביום טוב ראשון, לא יוכל לבשל "כאילו" לצורך היום הראשון על ידי שיאכל ממנו מעט, כיון שניכר הדבר שהוא מבשל ביום הראשון לצורך היום השני [בא"ח במדבר ט"ז].

ב. מותר להכין אוכל מיום טוב לשבת רק אם עשו מעריו"ט "עירוב תבשילין" [עיין לעיל].

ג. אין לשטוף כלים ביום טוב ליום המחרת, בין אם הוא יום חול ובין אם הוא יום טוב.

תיקון כלים

א. אסור לתקן כלים ביום טוב. ולכן, אסור לישר שיפוד שנעקם, ואסור להשחיז סכין על אבן משחזת. אמנם מותר להחליק את הסכין על גבי חברתה וכד' [שו"ע תק"ט סע' א' ב'].

ב. אסור להדביק נרות בפמוטים שלהם ביום טוב. ולכן אם חל יום טוב בערב שבת צריך להכין את הנרות בערב יום טוב גם לשבת [עיין כה"ח סי' תקי"ד ס"ק מ"א מ"ב ומש"ב ס"ק י"ח].

ג. עופות שממלאים אותם בבשר ואורז, מותר לתופרם ביום טוב ובלבד שיחתוך את החוט במדתו ויתנהו במחט מערב יום טוב. ואם יש לו כמה עופות לתופרם ביום טוב, יכין כמה מחטים וישים בהם החוטים מערב יום טוב [שו"ע סי' תק"ט סע' ג']. אך אם החוט ארוך ורוצה לתפור עוד עוף ממולא, יכול לשרוף את החוט ולא לחותכו [עיין כה"ח שם ס"ק כ"ה]. ואם נזקק ביו"ט להשחיל, בשעת הדחק מותר ובלבד שינתק את החוט ע"י אש ואחר כך ישחיל [שם].

ד. אסור להגעיל כלים ביום טוב. וכן אסור להטביל כלים ביום טוב. אמנם מותר ליקח כוס וכד' להביא בה מים מהמעין או הנהר וכך להטביל אותה בדרך אגב. ודבר זה מותר רק בכלי שרגילים להביא בו מים ובמקום שרגילים ליקח ממנו מים. ובזמננו, שאין רגילים לקחת מים מן המקוה אין להטביל [שו"ע תק"ט סע' ה' ז' ואחרונים].

הוצאה מחוץ לעירוב

א. אף על פי שאין איסור הוצאה ביום טוב, יש הבדל בין דברים המותרים לטלטל בתוך העירוב לדברים המותרים לטלטל מחוצה לו. בתוך העירוב מותר להוציא כל דבר שאינו מוקצה ואפילו שאין לאדם צורך באותו דבר באותה שעה. אבל מחוץ לעירוב אסור להוציא דבר שאין לו צורך בו אותה שעה. ולכן אותם בני אדם שיוצאים ביום טוב אחרי תפילת הבוקר לטייל מחוץ לעירוב לא יכולים להוציא בכיסם סדור של מנחה וערבית. וכן אסור להוציא בכיסו מפתח של מגירה או ארון שבביתו או משרדו, כיון שיכול להניח את המפתח בבית או במשרד. ויש מתירים לקחת אולר וכד' בכיס או ביד, שמא יזדמן לו מאכל לאכול שם ויצטרך לסכין לקלוף אותו. ויש אוסרים אלא אם כן לוקח איתו פירות לאכילה. על כן טוב להזהר בזה, אך המקל יש לו על מה לסמוך. ומותר לילך עם שעון יד או שעון כיס כיון שיש בו צורך בכל עת [עיין בא"ח במדבר ט'].

_

מוקצה

א. דעת השו"ע להחמיר במוקצה ביו"ט יותר משבת. ולפיכך מוקצה מחמת מיאוס או פירות שעומדים לסחורה וכד' אסורים בטלטול לדעת השו"ע [תצ"ה סע' ה'].

ב. עצמות וקליפות שנקלפו או שנתפרקו ביום טוב הרי הם "נולד", ולמרות שבשבת מותר לטלטלם מכיון שהם ראויים למאכל בהמה, החמירו חכמים ביום טוב ואסרו לטלטלן כדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יום טוב. אמנם בשבת שחל בו יום טוב מותר לטלטלן כיון שאין לחוש לזלזול. [בא"ח במדבר י"א].

ג. האוכל גרעינים או אוכל אחר שיש בו עצמות וקליפות, יניח אוכל בקערה ויזרוק לתוכה את העצמות והקליפות, ואח"כ יכול לטלטל את הקערה שהיא בסיס לדבר המותר והאסור [עיין שו"ע סי' תצ"ה סע' ד' ולחונים עליו ובא"ח במדבר י"א], ובלבד שיניח בקערה מאכל אדם, כמו לחם וכדומה. ולא די שיניח כמו בשבת אפילו מאכל בהמה [אחרונים].

שקילה

א. אסור לשקול ביום טוב אפילו בביתו כדי לדעת כמה יבשל וכן אסור להניח מנה כנגד מנה שידוע לו משקלה. ואסור לקחת ביד המשקל וביד הבשר כדי לשער. אך מותר לקחת את החתיכה לבדה בידו כדי לשער משקלה באומד הדעת. ואם הוא אומן שיודע לכוון, אסור לעשות כן כדי למכור. אבל אם עושה בביתו כדי לידע כמה יבשל, מותר [בא"ח במדבר י"ב].

ב. אסור למדוד או לשקול אוכל או להשקל במשקל ביום טוב, ולכן אין למדוד אוכל לתינוק בבקבוק וכד' אלא ימדדו לו בערך ולא במדויק [בא"ח במדבר י"ב].

קניה

א. מותר לומר לגוי ביום טוב "תן לי קילו עגבניות". ואף על פי שזוכר לו שם משקל, אינו מכוון לשם משקל, אלא שידע כמה הוא צריך. ומכל מקום טוב שלא יאמר לו "שקול לי", אלא יאמר "תן לי" [בא"ח במדבר י"ג].

רחצה ביום טוב

א. מותר לחמם מים כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואם המים הוחמו מערב יו"ט יכול לרחוץ בהם אפילו כל גופו, אבל לא ירחץ גופו במים חמים במרחץ, אפילו שבביתו. ולפיכך אסור לרחוץ באמבטיה, אבל במקלחת מותר [שו"ע תקי"א סע' ב' ג'].

ב. אשה שצריכה לספור ז' נקיים יכולה לרחוץ את החלק התחתון שבגופה במים שהוחמו ביו"ט, ואם יש צורך יכולה לרחוץ כל גופה במים שהוחמו מערב יו"ט ובלבד שתזהר שלא תבוא לידי סחיטה [עיין שו"ע סי' תקי"א סע' ב'].

בישול לצורך נוכרי

א. אסור לבשל לצורך נוכרי, ואם יש לו פועל נוכרי העובד בביתו, או אם בא הגוי לבקר בבית הישראל ביו"ט יכול הוא להכין לו קפה ביחד עם כל בני הבית, שישתו מאותם מים חמים [בא"ח במדבר כ"ב].