הלכות ביעור מעשרות
א. בפסח של שנה רביעית לשמיטה ובפסח של שנת השמיטה יש לבער מעשרות וזו נקראת שנת "ביעור מעשרות".
ב. בשנה רביעית מבערים את המעשרות שנאספו בבית משנים ראשונה ושניה ושלישית שאחרי השמיטה. ובשנת השמיטה מבערים את המעשרות של השנים רביעית חמישית שישית, וכן מעשרות של שנה שביעית בדבר החייב במעשר.
ג. בשנים אלו יש גם "וידוי מעשרות" שאומרים אותו רק אחרי שביערנו את כל המעשרות מהבית.
ד. וידוי מעשרות נעשה ביום טוב האחרון של חג הפסח בשנה הרביעית ובשנת השמיטה.
ה. בערב פסח או לפני כן, חייב אדם לברר בביתו על כל פירות וירקות, יבשים או קפואים וכן שימורים, וכל דבר החייב תרומות ומעשרות אם הפרישו ממנו תרומות ומעשרות. וכן אם הופרשה חלה. ואם לא הופרשה חלה.
ו. אם אדם מסופק אם הפרישו מעשרות או לא עליו להפריש מספק.
ז. אם יש לו כמה קופסאות שימורים אין לכתחילה להפריש מאחת על השאר כיון שכל קופסה סגורה נחשבת לעצמה וזה נחשב כאינו מן המוקף. אמנם כשצריך לבער מעשרות אין אפשרות לפתוח את כולם מחשש שמא יתקלקלו ולכן מותר בדיעבד להפריש שלא מן המוקף, ויפתח אחד מהם ויפריש על הכל. ובלבד שכל הקופסאות הן מאותו סוג ומין ואותה שנה של מעשרות.
ח. חייב לתת את מעשר ראשון ללוי וכן מעשר עני לעני. מעשר שני יפדה וכן נטע רבעי.
ט. אם יש לו כסף של מעשר שני שחולל עליו, אע"פ שיש בו פרוטה חמורה, יחלל את הכסף על פרוטה (שהוא שווי של 40\1 גרם כסף טהור). וישחק את הפרוטה ואם אי אפשר יעטוף אותה בנילון ויזרוק אותה לים או לבור שופכין. או יקח סוכר שוה פרוטה ויחלל עליו כסף מעשר שני כנ"ל, ימיס אותו במים וישפוך הכל לתוך הכיור במטבח.
י. נוסח החילול הוא: "כל קדושה שיש במטבע שבידי הוא וחומשו יחולל על פרוטה שבידי", או יאמר "יחולל על הסוכר שבידי".
יא. טוב שיפריש הכל לפני ערב פסח, כיון שאם יש חמץ יבער אותו. ואע"פ שמעיקר הדין זמן הביעור הוא ערב יו"ט אחרון, אפשר לבער לפני כן.
יב. אם לא הפריש תרומות ומעשרות לפני פסח ולא ביער, יעשר ויבער בחול המועד פסח או בערב שביעי של פסח. ואם גם בערב שביעי של פסח לא עשה כן, ישאל שאלת חכם.
יג. אם ביער בערב פסח, ובמשך הפסח הפריש שוב תרומות ומעשרות, חייב לבער שוב בערב שביעי של פסח.
יד. אם נזכר שלא הפריש תרומות ומעשרות ויש בשימורים חמץ, או יש חשש תערובת חמץ, ומכר את חמצו לגוי, יעשה שאלת חכם.
וידוי מעשרות
א. מצות עשה להתודות לפני ה' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר, ואין מתודין וידוי זה אלא אחר השנה שמפרישין בה מעשר שני.
ב. אימתי מתודין? במנחה ביו"ט האחרון של פסח של רביעית ושביעית.
ג. אין מתודין אלא ביום וכל היום כשר לוידוי המעשר ובין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות.
ד. וידוי זה נאמר בכל לשון ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודים.
ה. אינו מתודה עד שלא ישאר אצלו אחת מהמתנות (תרומה, מעשר, חלה וכד').
ו. בערב יו"ט האחרון של פסח סוף זמן הביעור, ולמחרת מתודין.
ז. פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור, אינו חייב לעשר אותם וממילא אינם מעכבין אותו להתודות, ואינו חייב לבערן.
ח. מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו והגיע יום הביעור הרי זה קורא שם למתנות ומזכה להן לבעליהן ע"ג קרקע או למי שזוכה להן לבעליהן ומתודה למחר.
ט. אם הפריש המתנות שלא על הסדר, או אם נשרף טבלו, או אם הפריש מעשר בטומאה אינו מתודה ולפיכך יש אומרים שבזמן הזה אין דין וידוי מעשרות.
י. נהגו לקרוא פרשת "וידוי מעשרות" ביום שביעי של פסח לפני או אחרי מנחה כשיש יותר ריבוי עם. והקריאה היא עם טעמים, כקורא בתורה.
יא. קוראים פרשת הוידוי מחומש "כקורא בתורה" ארבעה פסוקים מפרשת כי תבוא [דברים כ"ו, מפסוק י"ב עד פסוק ט"ו], ומצוה מן המובחר שכל אחד ואחד יאמר בעצמו את הפסוקים: