הלכות חול המועד
כללי
א. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל "כל המבזה את המועדות, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעוה"ב".
ב. כתוב בתורה "ושמחת בחגך", וצריך האדם לשמח גם את בני ביתו, כל אחד לפי עניינו. יש מי ששמח באוכל טוב, יש מי ששמח בבגדים יפים, ויש מי ששמח בטיולים וכד'. ומכיון שבקל יכול אדם לעבור מהשמחה אל הוללות ואיסורי תורה, יבחר האדם בחכמה את המקום ואת החברים שאיתם הוא הולך לשמוח, ולא יעמיד את עצמו או את בני ביתו בנסיון. ועל זה נאמר "החכם עיניו בראשו".
ג. השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא להקדוש ברוך הוא. וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב". וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, הרי זה חוטא ושוטה. ועל זה נאמר "אל תתהדר בפני מלך". וכל המשפיל עצמו ומיקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד את ה' מאהבה. וכן נאמר בדוד מלך ישראל, "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'". ואמר על זה "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני". וזו היא הגדולה והכבוד לשמוח לפני ה' יתברך. ולכן מצוה רבה לשמוח בשמחת התורה בטיפוח וריקוד ובשירות ובתשבחות, אבל אסור להשמיע כלי שיר ביום טוב, ואסור לטפח ולרקוד ביום טוב, זולת בשמחת תורה בלבד שהתירו לכבוד התורה [רמב"ם הלכות לולב פרק ח'].
ד. יש מצוה מיוחדת ללמוד תורה בחול המועד.
ה. אין נושאין נשים בחוה"מ, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. אבל מותר לאדם להחזיר גרושתו.
ו. מותר לחתום על הסכם שידוכים ולשמוח על כך ואף לעשות לשם כך ריקודים ומחולות, אך אסור לעשות סעודת שידוכים בבית המשודכת בזמן השידוכין, כי אין מערבין שמחה בשמחה. אמנם מותר לעשות סעודה אחרי השידוכים או במקום אחר.
ז. מותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן שזהו זמנם [שו"ע תקמו ונו"כ].
מלאכה במועד
א. צריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחוה"מ מלאכה האסורה, כי יש אומרים שאיסור מלאכה במועד הוא מדאורייתא [כה"ח תק"ל א']. ורז"ל אמרו ש"המחלל את חוה"מ כאילו עובד ע"ז" [פסחים קיח]. אמנם לא כל המלאכות אסורות בחול המועד, ואלו המלאכות המותרות.
א) מלאכה פשוטה שאינה דורשת מקצועיות כגון נסיעה, הדלקת חשמל וכד'.
ב) מלאכה הנעשית בשינוי מהרגיל.
ג) מלאכה לצורך אוכל נפש.
ד) מלאכה לצורך המועד.
ה) מלאכת "דבר האבד", שאם לא תעשה המלאכה יגרם נזק.
כל המלאכות המותרות יכול אדם לעשותם בעצמו או שחבר יעשה לו אותם ללא תשלום. ואם לא מצא, מותר לשכור פועל שאין לו מה לאכול. ואם לא מצא פועל שכזה, ישכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול [שו"ע תקמב סע' א' ב'].
ב. מותר לעשות כל מלאכה ע"י פועל שאין לו מה לאכול. ועדיף שתהיה בצנעה [שו"ע תקמב סע' ב', וכה"ח ס"ק י'].
ג. מותר לו לעשות כל מלאכה ב"דבר האבד" שמפסיד מהקרן. אמנם אם מפסיד רק מהרווח אסור לו לעשות מלאכה. ומותר לצורך כך גם לשכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול. אמנם עדיף לשכור פועל יהודי שאין לו מה לאכול [שו"ע תקלז]. ועדיף לעשות בצנעה [שו"ע תקלח סע' ב'].
ד. מותר לעשות מלאכה לצורך המועד בצנעה, אלא אם כן ניכר שהיא לצורך המועד. מלאכה זו מותר לעשות אפילו אם כיון מלאכתו למועד [שו"ע תקלג סע' א' ה', תקמב ב', כה"ח תקלג כ"ה].
ה. מותר לשכור פועלים ואפילו ישראלים שיעשו מלאכתו לאחר המועד [שו"ע תקמג סע' ג' וכה"ח ס"ק י"ב].
ו. אפילו מלאכות המותרות, אסור לעשותן בשביל גוי.
ז. כל דבר שאסור לעשותו, אסור גם לומר לנכרי לעשותו, ולכן אסור לנכרי לבנות בית של יהודי או לסייד את דירתו וכד'. אמנם אם הנכרי קיבל עבודה לפני המועד. והעבודה מתבצעת בבית הנכרי או בבית המלאכה של הנכרי אין בכך איסור.
ח. כל דבר שהוא לצורך רפואה, מותר לעשות בין לאדם בין לבהמה [שו"ע תקלב סע' ב'].
ט. דייגים חובבים יכולים לדוג בחול המועד. ודייגים שמלאכתם בכך צריכים מעיקר הדין לעשות כן בצנעה [שו"ע תקלג סע' ד' ה']. ואם ניכר שהם צדים דגים לצורך החג, מותר גם בפרהסיה [עיין כה"ח שם ס"ק כ"ט ל"ד].
תספורת איפור וכד'
א. מצוה על האדם להסתפר לפני החג, ואם רגיל להתגלח גם כן יעשה כן לפני החג. ואסור להסתפר ולהתגלח בחוה"מ, אפילו אם התגלח בערב יו"ט [שו"ע תקל סע' א' ב'].
ב. היוצא מבית האסורים יגלח בצנעה. ואפי' יצא בעיו"ט אלא שלא היה לו פנאי לגלח אז יגלח בחול המועד [שו"ע תקל סע' ד' ה'].
ג. מותר לנשים להסתרק, להתאפר, ולעשות כל צורכי היופי בחול המועד. ומותר לה לגזור ולהעביר שער מכל מקום בגוף, אך אסור לה לגזור את שער ראשה [שו"ע תקמו סע' ה' ונו"כ].
ד. מותר לקצוץ ציפורנים בחול המועד, בין של יד ובין של רגל, ואפילו ע"י מספרים [שו"ע תקלב סע' א'].
ה. מותר לגזור את שערות השפם בחול המועד [שו"ע תקלא סע' ח'].
תיקון, כיבוס וגיהוץ בגדים
א. אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד, אלא אם לא היה אפשר לו בשום אופן לכבסו קודם יו"ט. ולכן מותר לכבס בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר כשאין להם בגדים אחרים [שו"ע תקלד].
ב. אם אין לו מה ללבוש, מותר לכבס וליבש את בגדיו בצנעה.
ג. מותר לגהץ בגדים לצורך המועד [רמ"א תקמא סע' ג']. וכן בגד שנקרע וצריך אותו למועד מותר לתקנו תיקון פשוט כדי שיוכלו ללבוש אותו. אך לא יתקנו אותו תיקון אומנותי [שו"ע תקמא סע' ה'].
עבודות גינה
א. אסור לעשות בחול המועד עבודות בגינה שאינן הכרחיות כגון: זריעה, נטיעה, זיבול, ניכוש, גיזום וכד'. אמנם מותר להשקות בחול המועד כשההשקיה הכרחית. ועדיף להשקות על ידי טפטפות וכד' שאין בכך טירחה ואין זה ניכר [עיין שו"ע תקלז סע' א-ד'].
ב. אסור לרסס שדה מפני מזיקים, אלא ירסס לפני המועד או אחריו. ואם המתנת הימים תביא הפסד מותר [עיין שו"ע תקלז סע' י"א].
ג. קטיף של פירות או ירקות מותר רק לצורך החג. ואין צריך לקטוף בצימצום, אלא קוטף לצורכו. ואם יותיר, יותיר [עיין שו"ע תקלג סע' ג'].
ד. מי שפירותיו הבשילו, ואם לא יקטוף אותם, יש חשש שיבואו אחרים ויגנבו את הפירות, או שיש חשש שהפירות ירקיבו מותר לקוטפם בחול המועד. ומותר לארוז אותם כדי להכניסם לקירור או למרוח עליהם חומר משמר בכדי שלא יתקלקלו. ובלבד שלא יניח בכוונה מלאכתו לחול המועד [עיין שו"ע תקלג סע' ג'. תקלז סע' ט"ז].
ה. מותר ללקט עצים להסקה או לבישול שצריך להם בחול המועד [שו"ע תקלז סע' י'].
העברת דירה
א. אסור לעבור דירה אפי' מדירה כעורה לדירה נאה. אבל מותר להעביר דירה מבית לבית בבנין אחד אפילו בשתי כניסות נפרדות, ואפילו בשני בנינים הנמצאים בחצר אחת מותר [שו"ע תקלה סע' א']. ויש אוסרים בכל הנ"ל וטוב להחמיר [כה"ח שם].
ב. אדם הצריך לפנות דירתו, ואם לא יפנה ישלם קנסות וכד' יכול לפנות דירתו אפילו מעיר לעיר [שו"ע תקלה סע' א'].
ג. אסור לעבור דירה, אפילו מדירה שאינה שלו לדירה שלו, משום שיש בזה טרחה גדולה [שו"ע תקלה סע' ב'].
מקח וממכר בחוה"מ
א. אסור למכור בחנות בחול המועד, כי אין בזה "דבר האבד" אלא "מניעת ריוח", ומניעת ריוח אינה מותרת בחול המועד. ואם נזדמנה לו מכירה חד פעמית עם ריוח טוב, יכול לעשותה בצינעה, ויוציא לכבוד יום טוב יותר ממה שהיה בדעתו להוציא [שו"ע תקלט סע' א'].
ב. אם יש לו סחורה שיש לחוש שאם לא ימכרנה בחול המועד יפסיד מן הקרן, מותר למכרה, משום שזה דבר האבד. אבל אם אין לחוש שיפסיד אלא שלא ירויח אסור למכרה [שו"ע תקלט סע' ד'].
ג. בחישוב הפסד וריוח יש לחשב את הוצאת הקניה וכל ההוצאות הישירות כגון הובלה וכד'.
ד. אסור לערוך קניות של רהיטים או בגדים או כלי בית וכד' במועד אלא רק מה שצריכים למועד עצמו.
ה. אם יש "תערוכה" או "יריד" שנערך אחת לתקופה, ובאותה עת מתאספים הרבה קונים, מותר למכור או לקנות. כיון שהוא דבר שאינו תדיר, נחשבת "מניעת ריוח" כ"דבר אבד". אבל ביום השוק שמתקיים בכל שבוע, אסור למכור ולקנות אלא דברים שצריכים לחול המועד [שו"ע תקלט סע' ה'].
ו. מותר לקנות דבר שנמכר ב"מבצע" ובזול שלא יהיה אחרי החג כמוהו [שו"ע תקלט סע' ה'].
ז. מותר לקנות ולמכור צרכי מכולת ודברים הנצרכים למועד כגון לחם ומזון, פירות ותבלין, ומותר למוכרם אפילו בפרהסיא. אמנם גם באלה לא יקנה אדם למלאות את ביתו, אלא לצורך החג [שו"ע תקלט סע' י' י"א]
ח. מותר לקנות מכונית וכד' אם יש חשש שאחרי החג לא ימצא כמוה בטיב או במחיר [שו"ע תקלט סע' ה'].
ט. מותר לאדם לפרוט באופן חד פעמי כסף גדול לכסף קטן או להחליף דולרים לשקלים וכד' ובלבד שלא יחשבו את הסכום על ידי כתב, וכן אם נעשה ע"י מחשב אסור. ואם עוסק בכך בקביעות עובר איסור [עיין תוספות מו"ק י: ד"ה פרקמטיא והגהות הב"ח שם ושו"ע תקלט סע' י"ד].
י. אל לו לאדם להפקיד כסף או שיקים בבנקים כיון שדבר זה נעשה בדרך כלל על ידי כתיבה של פקידים שהיא מלאכה האסורה במועד כנ"ל. ואם צריך הוא את הכסף להוצאות החג מותר.
יא. אסור להעביר סחורה ממקום למקום אלא אם חושש מפני גנבים או מהפסד אחר. ובכל אלה כל מה שאפשר לעשות בצנעא, יעשה בצנעא ואם אי אפשר לעשות בצנעא, מותר לעשות אפי' בפרהסיא [רמ"א תקלה סע' א'].
כתיבה
א. אסור לכתוב בחול המועד אלא אם כן לאחת משלוש סיבות: א[ דבר האבד. ב] צורכי רבים. ג] צורך המועד.
ב. חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם משום דהוי דבר האבד. וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דברים, אסור לכתוב [שו"ע תקמה סע' ד'].
ג. מותר למורה לכתוב מראה מקומות לשיעור, כיון שהוא צורך רבים [שו"ע תקמה סע' ב'].
ד. אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי "דבר האבד" [שו"ע תקמה סע' ט' ועיין כה"ח ס"ק ע"ט].
ה. מכתב שכותב אדם לחברו, יכול לכותבו בלי שינוי. שזה כמו צרכי המועד. ויש נוהגין לכתוב בשינוי קצת. וטוב לעשות כן אם אין בכך הפרעה לכתיבה. וטוב לכתוב בכתב יד, לא בדפוס לא באותיות דפוס [עיין כה"ח תקמה ס"ק ל"ו].
ו. אין להכניס כסף לבנק או להוציא ממנו כיון שזה מצריך כתיבה לפקיד יהודי או הפעלת מחשב, אלא אם כן אי אפשר בדרך אחרת או שחושש לדבר האבד [אחרונים].
ז. מותר להגיה ספר תורה של בית הכנסת אם אין ספר תורה אחר לקרות בו [שו"ע תקמה סע' ב'].
ח. אדם שאין לו מה לאכול ומתפרנס מהכתיבה יכול לכתוב ולהתפרנס [שו"ע תקמה סע' ג'].
ט. כל מה שמותר לכתוב מותר גם בלי שינוי, וכל מה שאסור לכתוב אסור גם בשינוי [שו"ע תקמה סע' ז'] ואעפ"כ נוהגים לשנות.
י. כתיבה במחשב תוך כדי משחקים מותרת. הקלדה של מכתב במחשב הרי היא כמו כתיבה רגילה, מה שמותר לכתוב, מותר גם להקליד [עיין כה"ח תקמה ס"ק ט"ל], ומה שאסור לכתוב אסר גם להקליד. תיקון מאמר מודפס אסור [עיין שו"ע תקמה סע' ג']. הנהלת חשבונות של העסק אסורה, אלא אם כן יש חשש הפסד אם לא ידחה לאחרי המועד. גיבוי דיסקטים מותר. הדפסה במדפסת מתוך מה ששמור במחשב אסורה [עיין תקלז סע' ז'].
אבלות במועד
א. אסור להספיד שלושים יום לפני הרגל את מי שנפטר לפני כן. אך מי שנפטר בערב החג, מותר להספידו גם בערב חג [שו"ע תקמז סע' ג'].
ב. בערב חג אחר חצות ובחול המועד, אין מספידין כי אם לחכם בפניו [שו"ע יו"ד תא סע' א'. כה"ח תקמז ס"ק י"ב].
ג. אין קורעין בחול המועד אלא על אב ואם. ויש קורעים על כל הקרובים ויש שאינם קורעים כלל. ובמקום שאין מנהג מבורר יש לקרוע רק על אב ואם במועד, ואחר המועד יש לקרוע על שאר קרובים [עיין שו"ע תקמז סע' ו' וכה"ח שם].
ד. אין עושים סעודת הבראה במועד בעדשים או בביצים אלא בקפה בלבד [עיין כה"ח ס"ק ל"ה]. ובסוכות עם קפה ועוגה.
ה. כשקוברים בחול המועד, אין תולשים עשבים ועפר מבית הקברות כמו שנוהגים לעשות בחול [שו"ע תקמז סע' י"ב]. ואין יושבים "שבעה" אלא לאחר המועד. ואין נוהגים אבלות במועד אלא בדברים של צנעה בלבד. ואף על פי שלא יושב "שבעה" באים חבריו לנחמו. וסופרים "שלושים" מיום הקבורה. ובמקרה זה טוב לשאול שאלת חכם על מה שצריך לעשות כיון שהדינים בזה רבים הם [שו"ע תקמח סע' ד' ו'].
ו. מי שמת לו מת בערב חג או מספר ימים לפני החג, ונהג אבלות לפני החג אפילו רגע אחד, כשבא החג אין הוא יושב יותר "שבעה" [שו"ע תקמח סע' ז']. ויש סוברים שיכול להתרחץ אחרי מנחה כשעתים קודם החג. אם הנפטר הוא אביו או אימו יכול להסתפר אחרי שלושים יום כשיגערו בו חביריו. ואם הנפטר הוא משאר קרובים ונפטר שבעה ימים לפני פסח, יכול להסתפר בערב פסח. [שו"ע תקמח סע' י"א-ט"ז].
ז. מי שגמר לישב "שבעה" לפני החג, אפילו חל יום השביעי בערב חג, כשבא החג אין הוא נוהג יותר את דיני האבלות של ה"שלושים". ויכול להסתפר ולכבס בערב חג [שו"ע תקמח סע' ח']. אמנם על אביו ואימו צריך לחכות עד שיעברו שלושים יום שלמים מהקבורה ויגערו בו חבריו ואין הרגל מבטל את ה"שלושים" לענין תספורת ותגלחת [שו"ע תקמח סע' ט'].
ח. אע"פ שהחג מבטל "שבעה" ו"שלושים". אין הוא משנה את תאריכי האזכרות כיון שהאזכרות נעשות כרגיל אף על פי שאין נוהגים אבלות. ולכן בליל השביעי לקבורה עושים את אזכרת ה"שבעה". ובליל השלושים לקבורה עושים את אזכרת ה"שלושים" [כה"ח תקמח ס"ק ד' משנ"ב ס"ק ג'].
שבת חול המועד
א. בשבת חול המועד מתפללים שחרית כרגיל ומוסיפים יעלה ויבוא בתפילה והלל אחריה. וקוראים בתורה בשני ספרים. בראשון קורא "ראה אתה אומר אלי" שמוזכרות בה מצוות שבת והחגים וחול המועד. ובספר השני קורא את קורבנות היום. ואין מזכירים בברכת ההפטרה את יום חג הפסח כיון שהפטרה זו באה בגלל שבת ולא בגלל חול המועד פסח [שו"ע תרסב סע' ב' ג' ונו"כ].
ב. מתפללים מוסף של חול המועד ומזכירים בו את השבת וכמובן את חג הפסח, כיון שמוסף זה הוא משותף לשבת שאומרים בה כרגיל מוסף, ושייך גם לחול המועד שגם בו אומרים בכל יום מוסף [שו"ע תרסב סע' ב'].
מוצאי שבת ויום טוב
א. אומרים מזמור "ויהי נועם" שבו ברך משה את ישראל בסיום מלאכת המשכן והוא סימן ברכה לכל מלאכת השבוע שמותרת ממוצאי שבת. ואומרים "ויהי נועם" מעומד, ואומרים "ואתה קדוש" מיושב. ולפי הקבלה אומרים בכל מוצאי שבת "ויהי נועם" "ואתה קדוש" גם במוצאי שבת של חול המועד [עיין כה"ח רצה ס"ק ט' י"א ובא"ח ויצא ו'].
ב. במוצאי יום טוב שהוא יום חול אומרים בתפלה "אתה חוננתנו", ומבדילים על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים ומברכים רק "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" וכו'. במוצאי יו"ט ושבת מבדילים כרגיל על נר ובשמים [עיין סי' תצ"א].
ג. מי שלא אמר "אתה חוננתנו". (איש או אשה) אסור במלאכה עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אפילו אם יצאו הכוכבים. ואפילו אמר "אתה חוננתנו" אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס. [עיין סי' תצ"א].