מהלכות תפילות הפסח
"יעלה ויבוא"
א. אם שכח לומר "יעלה ויבוא" ונזכר ב"ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך", ויזכיר "יעלה ויבוא", ואחר כך ימשיך "ואתה ברחמיך" וכו'.
ב. ואם כבר אמר "המחזיר שכינתו לציון", ונזכר לפני שאמר "מודים", יאמר שם "יעלה ויבוא", וימשיך "מודים" וכו'.
ג. אם לא נזכר עד אחר שהתחיל "מודים", חוזר ל"רצה", ויאמר "יעלה ויבוא" וימשיך "ואתה ברחמיך" כו'.
ד. אבל אם לא נזכר עד שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, אפילו שלא עקר רגליו חוזר לראש התפלה.
ה. אם הוא מסופק אם הזכיר "יעלה ויבוא", צריך לחזור. וטוב שיכוין שתפלתו היא על תנאי, שאם אינו חייב לחזור, תהא התפלה כתפלת נדבה.
ו. מי ששכח ולא אמר "יעלה ויבוא" יכול לצאת י"ח על ידי שיכוין דעתו וישמע מהש"ץ את כל הברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ולא יפסיק ולא ישיח רק יענה "אמן", אך לא יאמר "ברוך הוא וברוך שמו", ולא יאמר "מודים" דרבנן. ואפשר לעשות כן רק אם הש"ץ הוא תלמיד חכם היודע להוציא הרבים ידי חובתם.
מנחה לערב פסח
מתפללים מנחה של ערב פסח מוקדם מהרגיל, שהיא כנגד תמיד של בין הערבים, ואחר כך טוב לעסוק בענין קרבן פסח שהיו מקריבים אותו בזמן שבית המקדש היה קיים, וטוב לומר סדר פסח זה בעיתו ובזמנו. ולאחר מכן כדאי לומר סגולת ר"ש אוסטרופולי ומ"ב מסעות כדלהלן.
תפלת ליל פסח
א. מתחילין תפילת ערבית במזמור המיוחד של פסח "הודו וכו'". מתפללים בשמחה ובניגון מיוחד במיוחד את הקדיש וכן "ראו בנים" ו"השכיבנו" כי תפילה זו נתקנה עבור ליל פסח שהיה במצרים.
ב. בתפילת ערבית אומרים אחרי העמידה הלל עם ברכה, וכך נהגו גם חלק מהאשכנזים בארץ ישראל. בעת הברכה על ההלל, מכונים לפטור בברכה גם את ההלל שבהגדה. מי שמתפלל עם ציבור שאינם נוהגים לומר הלל, יאמר את ההלל ביחיד, ויברך עליו תחלה וסוף.
ג. אם חל פסח ביום ראשון אומרים בתפילת ערבית "ותודיענו". ואם לא אמר "ותודיענו" אסור במלאכה, אפילו המותרת ביו"ט, עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
סדר קבלת שבת
בשבת, אומרים "קבלת שבת" ואחר כך אומרים מזמור של פסח. יש מקומות שמתחילים ב"לכו נרננה" ויש מקומות שמתחילין "מזמור לדוד", אבל אין אומרים "במה מדליקין" כמו שלא אומרים בכל יום טוב שחל בשבת.
תפילת ליל פסח שחל בשבת
א. נוהגים לומר "לכה דודי" וקבלת שבת כמו כל שבת אך אין אומרים במה מדליקין, אלא מתחילים כל ישראל וכו' אמר ר' אלעזר וכו' תלמידי חכמים וכו' ומזמור של חג "הודו" וכו'.
ב. בתפילת ערבית אומרים לפני תפילת י"ח "ושמרו בני ישראל את השבת" וכו'. ואח"כ אומרים "אלה מועדי ה'" וכו' "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל".
ג. אומרים "ויכולו" אחרי תפילת לחש וברכת "מעין שבע" ואח"כ הלל וקדיש תתקבל [אבודרהם, הרש"ש, בספר "נהר שלום", וכן מנהג ירושלים. "לב חיים" לרבי חיים פלאג'י ומנהג חסידי "בית-אל". כה"ח ס' רס"ח ס"ק מ"ב וס' תפ"ז ס"ק כ"ב ].
ד. בתפילת י"ח חותמים "מקדש השבת ישראל והזמנים" ואם שכח לומר "השבת" ונזכר מיד בסיום הברכה יוסיף מיד "והשבת". ואם נזכר אחרי כדי דיבור אינו חוזר כיון שהזכיר "שבת" בתוך הברכה.
ה. אם חתם "מקדש השבת" ולא אמר "והזמנים" אינו חוזר, כיון שהזכיר את "חג המצות" בתוך הברכה.
הלל
א. בליל א' של פסח אומרים "הלל" אחרי התפילה. בחול המועד ובליל שביעי של פסח שחל להיות ביום חול או בשבת אין אומרים "הלל".
ב. בשבת חול המועד אומרים אחרי התפילה "ויכלו", ברכת "מעין שבע", קדיש "תתקבל", "מזמור לדוד" ו"עלינו לשבח".
ג. בשביעי של פסח שחל בשבת אומרים "ויכלו", ברכת "מעין שבע", קדיש "תתקבל", "בצאת ישראל" ו"עלינו לשבח".
ד. בשביעי של פסח שחל ביום חול אומר הש"צ "יהי שם", קדיש "תתקבל", "בצאת ישראל" ו"עלינו לשבח".
מדיני ההלל
א. צריך לומר את ההלל בשמחה ובנחת, ולא במרוצה. בקריאת ההלל צריך לעמוד, ואפילו לסמוך עצמו על הכותל אסור, אלא אם כן הוא זקן או חולה או חלוש מאד מחמת איזה חולי (בא"ח ויקרא טו).
ב. בימים שאומרים הלל שלם, ללא דילוג, עם ברכה תחילה וסוף אסור להפסיק בדיבור מתחילת הברכה הראשונה עד אחרי הברכה האחרונה. ואם נזדמן לו לענות על דבר שבקדושה בתוך ההלל, מותר לו להפסיק כמו בקריאת שמע (עיין שו"ע תפ"ח) דהיינו: אם שמע קדיש יענה: חמשה אמנים ראשונים של קדיש, ובאמירת "אמן יהא שמיה רבא" יאמר כל כ"ח תיבות עד "דאמירן בעלמא", אבל שאר אמנים של הקדיש לא יענה.
אם שמע קדושה יענה: פסוק "קדוש קדוש קדוש", ופסוק "ברוך כבוד", אבל פסוק "ימלוך" יהרהר בלבו.
אם שמע "ברכו" יענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", הן ל"ברכו" שקודם יוצר או "עלינו לשבח", והן ל"ברכו" של עלית ספר תורה.
אם הציבור אומר "מודים דרבנן" יענה רק ג' תיבות של "מודים אנחנו לך".
ג. לאחר שיענה קדיש, קדושה, מודים וברכו, כנ"ל, לא ימשיך בקריאת ההלל אלא יחזור לראש הקטע, ובשעת הדחק יחזור לראש הפסוק. ובכל מקרה, ישתדל שהפסקתו לא תהיה באמצע הפסוק.
ד. לא יענה אמן דברכות אפילו אמן ד"האל הקדוש" ואמן ד"שומע תפלה", וכ"ש שלא יענה "ברוך הוא וברוך שמו".
ה. ביום טוב ראשון של פסח, ערבית ושחרית, בין בשבת ובין בחול, אין מדלגין בהלל אלא גומרים אותו ומברכים עליו, ובשאר הימים קוראים בדילוג את ה"הלל" בשחרית בלבד ולא מברכים. ובלילות חול המועד, בין בשבת ובין בחול, וכן בליל שביעי של פסח אין אומרים "הלל" כלל.
ו. בחו"ל נוהגים ביום טוב שני כמו ביום טוב ראשון.
שמיני של פסח בחו"ל
ביו"ט שני של גלויות מתפללים כמו בשביעי של פסח ואין גומרים את ההלל, ומוציאים שני ספרי תורה. אם חל בשבת קוראים שבעה עולים ומתחילים מ"עשר תעשר", ואם חל בחול קוראים חמישה עולים מ"כל הבכור" [דברים י"ד] לקמן עמוד שנד. המפטיר קורא בספר שני "והקרבתם", וקורא את ההפטרה "עוד היום בנוב".
הלכות מוריד הטל
א. מתחילים לומר "מוריד הטל" בתפלת מוסף של יו"ט ראשון של פסח. ואין פוסקים עד תפלת שחרית של שמחה תורה [ועד בכלל].
ב. אם אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בימות החמה ונזכר קודם שסיים את הברכה חוזר ל"אתה גבור". וה"ה אם כבר אמר "ברוך אתה" ונזכר קודם שאמר "ה'". ואם התחיל ואמר "ברוך אתה ה'", ונזכר קודם שאמר "מחיה המתים" יסיים "למדני חוקיך", וחוזר ל"אתה גבור". ואף אם סיים ואמר "מחיה המתים", יחזור ל"אתה גבור" [דמאחר והיא מחלוקת, אמרינן סב"ל] ואין צריך לחזור לראש התפלה. אמנם אם התחיל בברכת "אתה קדוש" ואפילו שאמר רק תיבת "אתה", מ"אתה קדוש", יחזור לראש התפלה.
ג. בימות החמה אם נסתפק שמא הזכיר גשם, עד שלושים יום אמרינן חזקה שהזכיר גשם, וצריך לחזור, ואחר שלושים יום אין צריך לחזור.
ד. אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת "אתה גבור" עד "מוריד הטל" צ' פעמים, כנגד ל' יום שאומרים אותו ג' פעמים בכל יום, משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם, הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואינו צריך לחזור. ויש אומרים שלא יתחיל מ"אתה גבור" אלה יאמר "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל".